Page 166 - josephus_volume_two
P. 166
אמורב המלחמה ירוגיב
חורבן נוסף ,המופיע בגרסת אדר"נ נו"א (פרק ו) ,יסייע להבין את הקשר ההדוק בין אכילת בשר בקר
לניצחון במלחמה ברומא.
באדר"נ נו"א ,לפחות בגרסות הנדפסות ,אנו למדים שאנשי ירושלים היו 'מביאין את העגלים ,גודרים
אותם בגדרים (או גוררים אותם במגרים) וטוחין אותם בטיט' .המשך הסיפור עוסק בשאלת המזון שבא
אל פי אנשי ירושלים ובמעשי גבורתם בעקבות האכילה .הם אכלו תבן שלוק במים או חמש תמרים
ועשו מעשי גבורה יוצאי דופן .הם יצאו מן העיר ונטלו 'ראשים' מאנשי אספסיינוס .נראה שהסיפור בא
לספר איך גבורתם של אנשי ירושלים עמדה להם כמעט ללא אכילה כלל .לכן תהו החוקרים ,מה הם
אותם 'עגלים' הנזכרים בסיפור זה ומה תפקידם .שאול ליברמן סבר ,שכמו במשנת מכשירין א ,ו ,שבה
נאמר' :מעשה באנשי ירושלים שטבלו דבליתן במים מפני הסיקרין' ,כך אף במקור שלנו באדר"נ 'הכוונה
לעיגולי דבלה שהיו מסתירין אותם מפני הסיקריקון' .לעומתו סברה ישראלי־טרן ,ש'לגבי ה"עגלים"
נראה שפירוש המילה כאן הוא כיכרות לחם .לפיכך משמעות הדברים הוא שאנשי ירושלים השמידו
את הלחם ...באמצעות חיתוכו והטבעתו בטיט ,ולא בשריפה דווקא .'...מנחם קיסטר הציע' :שמא יש
לפרש "עגלים" -גיעול ,גללים ,צואה (כהוראתו של הפועל עג"ל במקומות אחרים)' .מכל מקום ברור
ששלושתם סבורים שאין מדובר כאן בעגלים ממש.
ואולם דיון בשאלה למה בדיוק הכוונה בעגלים אלה הוא מיותר ,שכן כבר הראה קיסטר שבגרסה
קדומה ועדיפה של החיבור ,שנשתמרה בכ"י ניו יורק ,בחלקה הגדול דווקא בארמית גלילית ,אין נזכרים
עגלים כלל ,כי אם 'אוכלים' ,ואף פעולת הגרירה וההטמנה אינה נזכרת שם ,אלא שרפה .אך ייתכן
שדווקא השיבוש 'עגלים' ,שכבר היה ידוע ככל הנראה לבעל הפס"ר ,יכול היה לשמש אבן בניין לסיפור
שאנו עוסקים בו .הבה נתבונן בכמה נקודות הקושרות את הסיפור בפס"ר לסיפור באדר"נ .ראשית,
שניהם עוסקים במצור על ירושלים .שנית ,שניהם עוסקים בסיפורי גבורה של יחידים היוצאים נגד
הרומאים חמושים בגבורתם בלבד .שלישית ,גם כאן וגם כאן סובלים הגיבורים חרפת רעב .לבסוף יש
לשים לב שבשניהם נקראים הגיבורים 'אנשי ירושלים' .ישראלי־טרן טענה שביטוי זה מעיד על היות
המסורת מאוחרת ,שכן במקורות קדומים יותר לא שימש תואר זה למורדים ,אלא לכלל אוכלוסיית
העיר ,המתוארת כקרבן סביל של המתקוממים .נראה יותר להדגיש דווקא את העובדה שביטוי לא
ליברמן ,תוספתא כפשוטה ,ח ,עמ' ,841הערה .63 2 1
ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .49 22
קיסטר ,ביאורים ,עמ' .491–490 2 3
2 4
שם ,עמ' .488וראו עוד בערך שרפת אוצרות התבואה. 25
ישראלי־טרן ,יוספוס פלאוויוס ותיאורי החורבן ,עמ' ,147הערה .36בכל אגדות החורבן אין הביטוי 'אנשי ירושלים'
מופיע אלא באדר"נ (הן בנו"א והן בנו"ב) בשני הקשרים -זה שלנו ובהקשר של המשא ומתן שניהל אספסיינוס עם
הנצורים ,אך בנוסח ב סמוכות שתי הפרשיות זו לזו .כן מופיע הביטוי 'אנשי ירושלים' בפס"ר ובאיכה זוטא בהקשר של
סיפור אביקה .בבבלי ,גיטין נז ע"ב מופיע ההיגד הקצר הבא' :אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה :סח לי
זקן אחד מאנשי ירושלים ,בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים מאתים ואחת עשרה רבוא ,ובירושלים הרג תשעים וארבע
רבוא על אבן אחת ,עד שהלך דמן ונגע בדמו של זכריה ,לקיים מה שנאמר" :ודמים בדמים נגעו" (הושע ד .')2ואולם
ברור שסיפור זה הוא עיבוד של גרסה קדומה יותר המופיעה בירושלמי ,תענית ד ,ח (סט ע"א) ,עמ' ' :735אמר רבי יוחנן:
שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה ...שבע עבירות עברו ישראל באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו
דם נקי וטימאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן לכאן ראה את הדם תוסס אמר להן מה
טיבו של זה? וכו' ' .הוספת 'זקן אחד מאנשי ירושלים' לגרסת הבבלי מתבססת על מסורות רבות שהבבלי מייחס ל'אנשי
705
