Page 167 - josephus_volume_two
P. 167
ןליא לט
שכיח זה ,הנעדר מכל סיפורי החורבן האחרים ,משותף לשני המקורות שבהם אנו דנים -הסיפור על
גבורתו של אביקה במלחמתו ברומאים ,המופיע בפס"ר ובאיכה זוטא ,והסיפור על גבורת אנשי ירושלים
במלחמתם ברומא באדר"נ .האם ייתכן שבשר השור שבו האכילו אנשי ירושלים את אביקה בנוסח
הפס"ר מקורו ב'עגלים' שהופיעו יש מאין בגרסה העברית המשובשת של אדר"נ? אם השערה זו נכונה,
אפשר לראות כאן את אחת מאבני הבניין הספרותיות שהשתמש בהן מחבר סיפור אביקא בפס"ר ,ואף
להצביע על איחורה היחסי של גרסה זו .
מעשי גבורתו יוצאי הדופן של בן כוזיבא יכולים אף הם להיחשב לאחד המקורות של מספר הסיפור
התחוב בפס"ר .כמי שזורק אבני בליסטראות חזרה אל אויביו בידיו וברגליו דומה אביקה לבן כוזיבא,
מנהיג המרד השני ,בתיאור המיתולוגי שלו במדרש איכה רבה' :ומה היה עושה בן כוזיבא? היה מקבל
אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות' (איכ"ר ב ,ד) .גם בן כוזיבא בביתר לחם
בקרב אחרון ,אבוד ,שסופו הקרוב ידוע מראש .כלומר ,ברור שבלי כל קשר לשאלה היכן מצאו עורכי
הפס"ר את אביקה שלהם ,כשסיפרו את סיפורו הוא כבר הולבש בדימויים הלקוחים מן המאגר שעמד
לרשותו של הדרשן -אגדות החורבן שסיפרו חז"ל במקומות אחרים ועל גיבורים אחרים .אביקה ,כמו
בן כוזיבא התלמודי ,ואולי כמו לוחמי אדר"נ ,משמש למספרי הסיפורים דמות של הלוחם הטרגי ,הנלחם
מלחמה אבודה.
בין יוספוס וחז"ל
הראשון להציע שמדובר במקבילה ספרותית בין דברי יוספוס במלח' ה 478–473לבין הסיפור המסופר
על אביקה בן גבותיי בפס"ר היה משה (מוריץ) גידמן בשנת ,1880לאחר שהוציא מאיר פרידמן איש
שלום לאור את מהדורת הפס"ר .היטיבה לתאר ולנסח את הדברים אף טוב מגידמן עצמו ישראלי־טרן:
סיפור הגבורה של יוספוס [במלח' ה 478–473ט"א] שונה בעיקרו מזה של הפס"ר .ברם כבר
במאה שעברה עמד גידמן על הדמיון שבין שני הסיפורים ,המלמדים לכאורה שהם עוסקים
למעשה באותה דמות עצמה .ראשית ,שם אביו של הגיבור דומה בשני המקומות .שנית,
בשני הסיפורים חסר שמו של הגיבור ,ותחת זאת בא כנוי שמובנו מתחוור דווקא מהגירסה
המקבילה' :אביקה' שבפס"ר מתקשר עם אבוקות האש שהשתמש בהן בן דמותו אצל יוספוס,
ירושלים' ,המקנה להן עתיקות ואף אמינות גבוהה ,למשל בבלי ,פסחים קיג ע"א; סוטה כה ע"א; סנהדרין פח ע"א; וזקן 26
אחד מאנשי ירושלים נזכר גם בבבלי ,כתובות עז ע"ב. 27
לאבן בניין אחרת יכול להיחשב הסיפור המקראי על שאול המלך לפני הקרב האחרון שלו בפלשתים בגלבוע ,ואפשר אף
לראות בו את הדבק שבין הסיפור באדר"נ ובפס"ר .בסוף ביקורו של שאול אצל בעלת האוב ,כשכבר ברור מדבריו של
שמואל הנביא שהקרב אבוד ושאול ימות בו ,אנו קוראיםְ ' :ו ָל ִאָּׁשה ֵע ֶגל ַמ ְרֵּבק ַּבַּב ִית ַו ְּת ַמ ֵהר ַו ִּת ְזָּב ֵחהּו ַו ִּת ַּקח ֶק ַמח ַו ָּת ָלׁש
ַוּ ֹת ֵפהּו ַמּצֹותַ :ו ַּתֵּגׁש ִל ְפ ֵני ָׁשאּול ְו ִל ְפ ֵני ֲע ָב ָדיו ַוּיֹא ֵכלּו ַוָּי ֻקמּו ַוֵּי ְלכּו ַּבַּל ְי ָלה ַההּוא (שמואל א כח .)25–24יש לשים לב שבעלת
האוב שחטה עגל ,כמו באדר"נ המשובש .כמו שאול המלך ,גם אביקה גיבור סיפורנו אוכל כדי לאזור כוח ,כדי ללכת
לקראת מותו בקרב האחרון .כדי להציע דימוי כזה לא מצא המספר צורך להישאר נאמן למציאות ההיסטורית של הרעב.
גידמן ,יוספוס והפסיקתא רבתי.
706
