Page 172 - josephus_volume_two
P. 172

‫ונארטנ‪/‬ארנטי‬

         ‫גיבורי עבר שפעלו בממד ההיסטורי (מרדכי ואסתר בחצר מלך פרס‪ ,‬החשמונאים בשדה הקרב)‪ ,‬גם את‬
         ‫נטרונא‪ ,‬שעתיד להפיל את רומא‪ ,‬יש לחפש במישור הפוליטי‪ .‬אך גם הוא לא מצא פתרון מתקבל על‬

                                                               ‫הדעת לזהותו‪ ,‬והציע באופן מפליג את הפירוש הבא‪:‬‬

         ‫מי הוא נטרונא מסתורי זה? חכמנו [דהיינו ר' אבהו ‪ -‬ט"א] אהב כידוע להשתעשע ב'לשון‬
         ‫חכמה'‪ ,‬המתבסס על כפל משמעותן של מילים‪ ,‬ובעיקר על חילוף אותיות‪ .‬במקרה שלנו מושם‬
         ‫עיקר הדגש על המלה 'למשמרת'‪ .‬מרדכי ואסתר הנם שומרים 'בלקטורין‪ ,‬פילקטורין' [שהיא‬
         ‫המילה 'שומרים' ביוונית ‪ -‬ט"א] ולא בלתי סביר להניח שהנטרונא הארמי הוא 'שמור'‪,‬‬
         ‫משחק מילים על השם 'שבור'‪ .‬החכם מקווה ש'שבור מלכא' [מלך פרס הססאני ‪ -‬ט"א]‬

                                                                                   ‫יסגור חשבון עם רומא‪   .‬‬

         ‫למרות היצירתיות שבפתרון זה‪ ,‬נראה שהוא הרחיק הרבה מפשט האגדה‪ .‬הרי גם מרדכי ואסתר וגם בני‬
         ‫חשמונאי גיבורים יהודים היו‪ ,‬ולכן גם נטרונא של הפסיקתות הוא ודאי גיבור יהודי‪ .‬האם ייתכן שמקור‬
         ‫השם הוא אותו המקור שממנו בא גם השם המוזר והייחודי אביקה בן גבותיי המסתורי? הרי שני השמות‬

                       ‫מופיעים במקורות יחידאים בפסיקתות‪ ,‬ואין להם מקבילות במדרשי אגדה קדומים מהם‪.‬‬
         ‫אם אמנם שתי המסורות בפס"ר‪ ,‬זו על אביקה וזו על נטרונא‪ ,‬שאובות מאוצר מסורות קדום אחד‪,‬‬
         ‫אפשר שיש בכך להאיר נושא נוסף המשותף לשתיהן ‪ -‬השור‪ .‬במקור על אביקה‪ ,‬לאחר נפילתו מן‬
         ‫החומה‪ ,‬צלו בעבורו שור‪ ,‬שהקים אותו לתחייה‪ .‬בסיפור על נטרונא אין מדובר בשור בשר ודם‪ ,‬אלא‬
         ‫ב ִאמרה המקדימה את הפסוק הנדרש על אדום‪' :‬לפום תורא טבחא' (=לפי השור‪ ,‬הטבח)‪ ,‬כלומר ככל‬

                              ‫שהשור גדול יותר‪ ,‬כך גדול יותר הטבח‪ ,‬וגדולה יותר הסעודה שאפשר להפיק ממנו‪.‬‬
         ‫הביטוי 'לפום תורא טיבחא'‪ ,‬המופיע בארמית באמצע מקור כתוב עברית‪ ,‬והמשווה את רומא לשור‬
         ‫ואת מפלתה לטבח‪ ,‬בנוי על פי אותה תבנית כמו ביטוי עממי אחר המופיע אף הוא בארמית במקור תנאי‬
         ‫ארץ־ישראלי הכתוב עברית‪ .‬בספרי במדבר קלה (עמ' סב) אנו קוראים‪' :‬מיכן היה ר' ישמעאל אומר‪:‬‬
         ‫משל הדיוט אומר‪ :‬לפום גמלא שיחנא'‪ ,‬דהיינו‪' :‬לפי הגמל משאו'‪ .‬יש לשים לב שהביטוי מוגדר 'משל‬
         ‫הדיוט'‪ ,‬כלומר פתגם רווח והוא נאמר בארמית באמצע מדרש תנאי הכתוב בעיקרו עברית‪ .‬בתלמוד‬
         ‫הבבלי מופיע הביטוי 'לפום גמלא שיחנא' כמה פעמים (כתובות קד ע"א; סוטה יג ע"ב)‪ ,‬ופעם אחת הוא‬
         ‫מוגדר במילים 'כדאמרי אינשי' (כמו שאנשים אומרים)‪ ,‬דהיינו ביטוי עממי‪ .‬לעומת ביטוי זה‪ ,‬הביטוי‬
         ‫שבו אנו עוסקים כאן‪' ,‬לפום תורא טיבחא'‪ ,‬מופיע רק בשתי הפסיקתות בהקשר שלנו‪ ,‬ועוד פעם אחת‬
         ‫בהקשר לאותו הפסוק בישעיהו בשיר השירים רבה (ב‪ ,‬ג)‪    .‬כלומר‪ ,‬ייתכן שכדי ליצור את האסוציאציה‬
         ‫של מלחמה ברומא וטבח (כמו בפסוק הנדרש מישעיהו)‪ ,‬נלקח ביטוי עממי על גמל‪ ,‬ורכיביו הוחלפו‪.‬‬
         ‫המקור האסכטולוגי המופיע גם בפסדר"כ וגם בפס"ר מדמה את המלחמה ברומא באופן מטפורי לטבח‬

                                                                                                        ‫ליברמן‪ ,‬ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬  ‫‪4	 2‬‬
     ‫ ' "הנה קטן נתתיך בגוים" (עובדיה א ‪ .)2‬א"ר שמעון בן אלעזר‪ :‬משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך‪ ,‬והיתה שם אשה‬                       ‫‪	43‬‬
     ‫אחת וילדה בן ננס א'‪ .‬והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס‪ .‬אמרה להם‪ :‬בני מיקרו ליפארוס ואין אתם עושים אותו‬
     ‫איספסתורין? אמרו לה‪ :‬אם בעיניך מיקרו ליפארוס‪ ,‬אינו בעינינו אלא ננס שבננסים‪ .‬כך אמר הקב"ה‪ :‬עשו זה הרשע‪ ,‬אביו‬
     ‫קראו גדול שנא'‪" :‬ויקרא את עשו בנו הגדול" (בראשית כז ‪ ,)1‬אמו קראה אותו גדול‪ ,‬שנא'‪" :‬את בגדי עשו בנה הגדול"‬
     ‫(בראשית כז ‪ .)15‬אמר להם הקב"ה‪ :‬אם בעיניכם הוא גדול בעיני הוא קטן ‪ ,‬שנא' "הנה קטן נתתיך בגוים" (עובדיה א ‪.)2‬‬

                         ‫ואין רב הוא‪ ,‬לפום תורא טבחיא‪ ,‬הה"ד "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיהו לד ‪.')6‬‬

‫‪711‬‬
   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176   177