Page 174 - josephus_volume_two
P. 174

‫הבנ תא הלכאש אםה‬

                             ‫האם שאכלה את בנה‬

                              ‫מלחמת ו ‪ ;218–199‬ספרא בחוקותי פרק ו‪ ,‬ג (קיב ע"א); איכה רבה א‪ ,‬טז (עמ' ‪( )86–85‬ב‪ ,‬כ‬
                                          ‫[עמ' ‪ ;)]121‬בבלי‪ ,‬יומא לח ע"ב; מדרש אגדה [בובר]‪ ,‬דברים‪ ,‬פרק א‬

                                                       ‫טל אילן‬

                                                 ‫מלחמת ו ‪218 –199‬‬

     ‫‪ )199‬אך למה זה אספר על חוסר הבושה [שבכרסום] דברים נטולי רוח חיים מחמת הרעב? הרי עומד אני‬
     ‫לספר מעשה אשר לא סופר [כמוהו] בדברי ימי היוונים ולא בדברי ימי עמים אחרים – סיפור מצמרר‬
     ‫לספרו‪ ,‬ובל ייאמן לשומעו‪ )200 .‬אשר לי‪ ,‬לולא היו עדים רבים מספור מבין בני דורי‪ ,‬בשמחה הייתי פוסח‬
     ‫על מעשה נורא זה‪ ,‬מחשש פן יחשדו בי הדורות הבאים כי אני מפליג בסיפורי בדים; מה גם שאהיה כפוי‬
     ‫טובה לעיר אבותי אם אתעלם בסיפורי ממה שסבלה באמת‪ )201 .‬אשה אחת מיושבי עבר הירדן (‪τῶν‬‬
     ‫‪ ,)ὑπὲρ τὸν Ἰορδάνην κατοικούντων‬מריה בת אלעזר שמה‪ ,‬מן הכפר בית אזובא – שמשמעותו בית‬
     ‫אזוב (‪Μαρία τοὔνομα, πατρὸς  Ἐλεαζάρου, κώμης Βηθεζουβᾶ,  1 σημαίνει δὲ τοῦτο οἶκος‬‬
     ‫‪ – )ὑσσώπου‬וממשפחה מיוחסת ועשירה‪ ,‬נמלטה עם שאר בני כפרה לירושלים ועמם נלכדה במצור‪.‬‬
     ‫‪ )202‬את רוב רכושה אשר צברה והעבירה עמה מפראיה (‪ )ἐκ τῆς Περαίας‬לירושלים גזלו העריצים‬
     ‫ושומרי ראשם פרצו יום יום לביתה ושדדו את חפצי הערך שנותרו לה ואת מעט המזון שהצליחה להשיג‪.‬‬
     ‫‪ )203‬כעס עז תקף את האישה המסכנה‪ ,‬ופעם אחר פעם המטירה קללות וגידופים על הבוזזים ועוררה‬
     ‫את רוגזם עליה‪ )204 .‬אך כאשר לא שם איש קץ לחייה‪ ,‬לא מזעם וגם לא מרחמים‪ ,‬עייפה נפשה מלחפש‬
     ‫מזון בעבור אחרים; בלאו הכי כבר אי אפשר היה למצוא מזון בשום מקום‪ .‬הרעב פשה בקרביה ובלשד‬
     ‫עצמותיה‪ ,‬וחמתה אשר בערה בה היתה עזה אף מייסורי הרעב; ואז היו לה זעמה ומצוקתה ליועצים ופעלה‬
     ‫כנגד הטבע; ‪ )205‬היא אחזה בילדה – תינוק שעדיין הניקתו – וכה אמרה אליו‪' :‬עוללי המסכן‪ ,‬לשם מה‬
     ‫אשמור עליך לעת מלחמה ורעב ומלחמת אחים? ‪ )206‬אצל הרומאים מצפה לנו העבדות‪ ,‬אם נחיה עד‬
     ‫אשר יבואו; אך הרעב יקדים את העבדות‪ ,‬וקשים משניהם המורדים‪ )207 .‬היה אתה לי למאכל‪ ,‬לנקמה‬
     ‫במורדים ולעולם בו אנו חיים – הסיפור היחיד החסר ב‌[תולדות] תלאותיהם של היהודים'‪ )208 .‬באומרה‬
     ‫דברים אלה המיתה את בנה ואחר כך צלתה אותו ואכלה את מחציתו‪ ,‬ואת השאר הסתירה ושמרה‪)209 .‬‬
     ‫מיד אחרי כן הגיעו המורדים‪ ,‬וכאשר עלה באפם הריח הנפשע איימו עליה שימיתוה מיד אם לא תראה‬
     ‫להם את אשר הכינה‪ .‬היא אמרה להם כי שמרה בעבורם חלק נאה וחשפה בפניהם את שאריות בנה‪)210 .‬‬
     ‫[המורדים] הוכו בחרדה ובחלחלה‪ ,‬קפאו במקומם למראה עיניהם‪ ,‬אך היא אמרה‪' :‬הילד הזה ילדי הוא‪,‬‬
     ‫והמעשה הוא מעשה ידי‪ .‬אכלו‪ ,‬כי הרי גם אני אכלתי‪ )211 .‬אל תהיו רכי לבב מאשה‪ ,‬ואל תהיו רחומים‬
     ‫מאם‪ .‬אך אם כה יראי שמים אתם וסולדים מן הקורבן שהקרבתי – [יהי זה כאילו] אכלתי בשמכם‪ ,‬והשאר‬

     ‫כך על פי ‪ .L‬בכתבי היד האחרים‪ uatezoba .M Βεθεζώρ .CRVAP Βαθεχώρ :‬או ‪ uatezobra‬בתרגום הלטיני‪Βαθεζὼρ .‬‬                             ‫‪	1‬‬
                                                                                                                        ‫אצל אוסביוס‪.‬‬

‫‪713‬‬
   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179