Page 175 - josephus_volume_two

‫ןליא לט‬

‫יישאר גם הוא לי'‪‌ )212 .‬ל[שמע] דברים אלה יצאו האנשים [מן הבית] רועדים‪ ,‬מוגי־לב בעניין האחד‬
‫הזה‪ ,‬אם כי לא בקלות ויתרו לאם על אותו אוכל‪ .‬מיד פשטה השמועה על מעשה התועבה בעיר כולה‪,‬‬
‫ואיש איש שיווה לנגד עיניו את מעשה הזוועה והתחלחל כאילו הוא עצמו העז [לבצעו]‪ )213 .‬האנשים‬
‫שהתייסרו בייסורי הרעב השתוקקו למות וברכו את המאושרים שהמוות הקדים והשיגם בטרם ישמעו או‬

‫יראו דברים נוראים כל כך‪.‬‬
‫‪ )214‬מעשה נורא זה נודע עד מהרה גם לרומאים; קצתם התקשו להאמין; היו מי שהתעוררו בלבם רגשי‬
‫חמלה‪ ,‬אך בקרב רובם התעצמה השנאה לעמנו‪ )215 .‬קיסר לימד זכות על עצמו בפני אלוהים גם בעניין‬
‫זה וטען כי הוא מצדו הציע ליהודים שלום‪ ,‬שלטון עצמי (‪ )εἰρήνην καὶ αὐτονομίαν‬ומחילה על כל‬
‫עוונותיהם‪ )216 .‬אך הם מצדם בחרו במריבה תחת שלום בית‪ ,‬במלחמה תחת אחדות הלבבות‪ ,‬וברעב‬
‫תחת שובע ושפע‪' .‬הם היו הראשונים'‪ ,‬אמר‪' ,‬ששלחו במו ידיהם אש במקדש שאנו מתאמצים לשמור‬
‫למענם; על כן הם ראויים למאכל מעין זה‪ )217 .‬אולם אני אכסה תועבה זו של אכילת בנים בחורבות עיר‬
‫אבותיהם‪ ,‬ולא אותיר בעולם כולו עיר שהשמש מאירה עליה אשר בה כך ניזונות האמהות'‪ )218 .‬ואמנם‪,‬‬
‫הוסיף ואמר‪ ,‬אוכל אשר כזה‪ ,‬יותר ממה שהוא מתאים לאמהות‪ ,‬הוא ראוי לאבות הממשיכים לאחוז בנשק‬

‫אפילו לאחר מעשה זוועה שכזה‪.‬‬

‫ספרא בחוקותי פרק ו‪ ,‬ג (קיב ע"א)‌ ; איכה רבה א‪ ,‬טז (עמ' ‪ ; ‌ )86 –85‬בבלי‪ ,‬יומא לח ע"ב ‬

‫בבלי‪ ,‬יומא‬ ‫איכה רבה‬ ‫ספרא‬
‫('על אלה אני בוכיה' [איכה א ‪)]16‬‬
‫מאי 'ושם רשעים ירקב' (משלי‬ ‫‪' 1‬ואכלתם בשר בניכם ובשר‬
‫י ‪ ?)7‬אמ' ר' אלעזר‪ :‬רקבובית‬ ‫מעשה בדואג בן יוסף שמת והניח‬ ‫בנותיכם תאכלו' (ויקרא כו ‪.)28‬‬
‫תעלה בשמיהן‪ .‬מאי היא? אמ'‬ ‫בן קטן לאמו‪ .‬והיתה ממדדת אותו‬
‫בטפחים ונותנת משקלו זהב לשמים‬ ‫‪2‬‬
‫רבה‪ :‬דלא מסקינן בשמיהו‪.‬‬ ‫בכל שנה ושנה‪ .‬וכיון שהקיפה מצודה‬
‫בירושלם‪ ,‬טבחתו אמו בידה ואכלתו‪.‬‬ ‫אמרו עליו על דואג בן יוסף‪ ,‬שמת‬ ‫‪3‬‬
‫מותיב רבינא‪:‬‬
‫והניח בן קטן לאמו והיתה מודדתו‬
‫מעשה באג?ד?יס‪ 2‬בן יוסף שהניח‪ 3‬בן‬
‫קטן לאמו‪ .‬בכל יום היתה אמו מודדתו‬ ‫בטפחים בכל שנה ונותנת משקלו‬
‫בטפחים ונותנת משקלו לבית המקדש‪.‬‬
‫כיון שגבר האויב טבחתו בידה ואכלתו‪.‬‬ ‫זהב לשמים‪ .‬וכשהקיפה מצירה על‬
‫ירושלם טבחתו בידיה‪ 1‬ואכלתו‪.‬‬

‫בכתב יד פארמה ‪' -‬ביריחו'‪.‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫כתבי היד חלוקים כאן‪ .‬בכמה כתבי יד ובדפוסים‪ ,‬כמו בספרא ובאיכ"ר‪' :‬בדואג'‪ ,‬אבל בכתבי היד הטובים (קטע גניזה קמברידג' ‪T-S AS‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪ ,94.323‬שני כתבי היד התימניים מבית המדרש לרבנים בניו יורק‪ ,‬בית המדרש לרבנים‪ ,‬אנלאו ‪ ,270‬אנלאו ‪ ,271‬וכתב יד מינכן ‪ :)6‬בהוגדס‪,‬‬
‫‪ 3‬‬
‫בהגדס‪ ,‬באגדיס‪.‬‬
‫בכמה כתבי יד ובדפוסים‪ :‬שהניחו אביו‪ ,‬שהניחו [אביו]‪ ,‬שהניחוהו‪ .‬אולם בעדי הנוסח הטובים שנמנו בהערה הקודמת‪ :‬שהניח (וכן מינכן‬

‫‪ :95‬שהני')‪ ,‬כמו במקבילות בספרא ובאיכ"ר‪ ,‬ולפי גרסה זו המדובר בשם האב ולא בשם הבן‪.‬‬

‫נוסח הפנים על פי וטיקן ‪.31‬‬ ‫ ‪2‬‬
‫נוסח הפנים‪ ,‬הוא כתב יד מינכן ‪.229‬‬ ‫‪ 3‬‬
‫ ‪4‬‬
‫נוסח הפנים מינכן ‪.6‬‬

‫‪714‬‬