Page 178 - josephus_volume_two

‫הבנ תא הלכאש אםה‬

‫בספק‪ ,‬מתוארים כאוכלי אדם‪ .‬האם יש לזהות את הללו כאב־טיפוס של הקניבל? הפחד והחלחלה‬
‫שהללו מעוררים במעשיהם אינם שונים בהרבה מן היראה שמעוררות בבני אדם חיות טורפות‪ .‬בסיפור‬
‫המיתולוגי על לאוקון‪ ,‬שנהג לאכול בשר אדם‪ ,‬הופך אותו זאוס לזאב‪ ,‬שכן רק חיות נוהגות כך‪ .‬במשל‬
‫לאוקון זה‪ ,‬השתמש אפלטון בפוליטאה שלו‪ ,‬כדי לתאר את הפיכתו של שליט לדיקטטור (טירן) הניזון‬

‫מבשר נתיניו‪ .‬‬
‫את הגבול הזה שבין מפלצות לבני אדם חוצה הגיבור המיתולוגי אטראוס (‪ ,)Ἀτρεύς‬אביהם של‬
‫האחים מנלאוס ואגממנון‪ ,‬גיבורי מלחמת טרויה‪ַ .‬אי ֵגסתֹוס (‪ ,)Αἴγισθος‬בנו של תואס ֶטס (‪,)Θυέστης‬‬
‫אחיו של אטראוס‪ ,‬מספר במחזהו של איסכילוס‪' ,‬אגממנון'‪ ,‬כיצד 'באיצטלה של מארח ערך למראית‬
‫עין כרה גדולה‪ ,‬ולאבי הגיש תבשיל מבשר בניו‪ .‬נתחי שוקיים וזרועות שקוצצו הושמו ממעל‪ ,‬ואבי ישב‬
‫נבדל‪ ,‬ממה שלא זיהה טעם מתוך בורות ‪ . '...‬מכאן נובע הביטוי ‪ ,Thyestean Banquet‬המתאר סעודה‬
‫שבה מוגש בשר אדם‪ .‬סיפור מיתולוגי אחר‪ ,‬הנראה כמקבילה ספרותית לסיפור אטראוס‪ ,‬אך בו עולה‬
‫הזוועה עוד מדרגה אחת‪ ,‬שימש בסיס לטרגדיה האבודה של סופוקלס‪ֶ ,‬ט ֶראּוס (‪ .)Τηρεύς‬טראוס‪ ,‬מלך‬
‫תרקיה‪ ,‬היה נשוי לפרוקנה הנסיכה האתונאית‪ ,‬אך חשק באחותה פילומלה‪ ,‬שאותה אנס‪ .‬כשנודע הדבר‬
‫לאחותה‪ ,‬שחטו השתיים (פרוקנה ופילומלה) את בנה של פרוקנה מאותו טראוס‪ ,‬ילד ושמו איטיס‪,‬‬
‫והאכילו את האב בבשרו‪ .‬כאן לא רק שהאב אוכל בלא דעת את בשר בנו‪ ,‬כמו במקרה אטראוס‪ ,‬אלא‬
‫שאמו היא השוחטת אותו‪ .‬תמונת האם השוחטת את בנה הייתה בעבור סופוקלס וודאי בעבור הקהל‬

‫הצופה במחזהו שיאה של הטרגדיה‪.‬‬
‫המשותף למקורות אלה‪ ,‬ולאחרים שוודאי היה אפשר להציע‪ ,‬הוא שהקניבליזם המוצג בהם מתואר‬
‫כחציית כל הקווים‪ ,‬כשבירת הטאבו המוחלט‪ .‬גרועה מאכילת בשר אדם היא אכילת בשר צאצאיו של‬
‫אדם‪ .‬אין לדמיין עונש קשה מזה‪ .‬ואולם עוד גרועה מאכילת בשר הצאצאים היא האם ההורגת את בנה‬
‫ומבשלת אותו‪ .‬כל אלה ‪ -‬אכילת בשר אדם‪ ,‬אכילת הורה את ילדו והריגת הילד ובישולו בידיה של‬

‫האם ‪ -‬מצויים בסיפור שלנו‪.‬‬

‫קניבליזם בעת מצור‬

‫כשאנו עוברים לסקור את תופעת המצור וההזדקקות של בני אדם הסובלים חרפת רעב עקב המצור‬
‫לקניבליזם‪ ,‬אנו עוברים מן התחום הספרותי הטהור לתחום האפור שבין הספרות להיסטוריה‪ .‬אם אנו‬
‫מתבוננים באחד מאירועי המצור הגדולים האחרונים המוכרים לנו ‪ -‬מצור הנאצים על העיר לנינגרד‬
‫מספטמבר ‪ 1941‬ועד ינואר ‪ – 1944‬יש בידינו תיעוד אמין למדי שבו אין הספרותי מעורב בלא אבחנה‬

‫למשל אודיסאה ט‪ ,293–288 ,‬עמ' ‪.172–171‬‬ ‫‪1 2‬‬
‫ראו למשל בוכן‪ ,‬מזון למחשבה‪.‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫‪1 4‬‬
‫ראו למשל אובידיוס‪ ,‬מטמורפוזות טו ‪.462‬‬ ‫‪1 5‬‬
‫אפלטון‪ ,‬המדינה ח‪.D )16( 565 ,‬‬ ‫‪ 16‬‬
‫‪ 17‬‬
‫אייסכילוס‪ ,‬אגממנון‪ ,1596–1591 ,‬עמ' ‪.93‬‬
‫לשרידים של המחזה האבוד והיחס שלו למקורותיו המיתולוגיים ראו מרץ'‪ ,‬כדים ודרמה‪ .‬את עלילת המחזה הכיר כבר‬
‫תוקידידס‪ ,‬כשכתב על מאורעות המלחמה הפלופונזית בשנת ‪ 431‬שבה הוא כותב על מלך התרקים‪' :‬טיריס זה אין לו‬
‫זיקה כלשהי לאותו טראוס שלקח לו לאישה מאתונה את פרוקני בת פנדיון‪ ...‬ובאותה ארץ עוללו הנשים מה שעוללו‬
‫לאיטיס'‪ ,‬תוקידידס‪ ,‬ב‪ ,3 ,29 ,‬תרגום הלוי‪ ,‬עמ' ‪ .86‬לסיכום הסיפור כפי שהשתמר במקורות עתיקים ראו אובידיוס‪,‬‬

‫מטמורפוזות‪ ,‬ו ‪.660–571‬‬

‫‪717‬‬