Page 182 - josephus_volume_two

‫הבנ תא הלכאש אםה‬

‫ההתמקדות באם שאוכלת את בנה כמוטיב המעלה לשיא את זוועות המצור בספר איכה וספר‬
‫מלכים שבמקרא‪ ,‬וכן השימוש במוטיבים דומים בספרות אומות העולם‪ ,‬דוגמת הסטיריקון של פטרוניוס‪,‬‬
‫מעידים שלא חסרו ליוספוס מקורות השראה כדי לספר את סיפור האם האוכלת את בנה גם בלא‬

‫להזדקק למציאות היסטורית מדויקת‪.‬‬

‫יוספוס‬

‫בדיוננו בסיפורו של יוספוס על האם האוכלת את בנה עלינו לשאול‪ :‬באיזה מידה הוא מתאר אירוע‬
‫שהתרחש‪ ,‬ובאיזו מידה הוא תלוי בטופוס ספרותי? ראשית יש להעיר‪ ,‬כמו יונתן פרייס שעסק בפירוט‬
‫במצור ירושלים‪ ,‬ש'לא ניתן לדחות את האירוע [המתואר] במלחמת היהודים [על מרים האוכלת את‬
‫בנה]‪ ,‬למרות עיוותים ותוספות [המצויים בו]‪ ,‬על בסיס טענה של חוסר סבירות'‪ .‬במצור הזה‪ ,‬כמו‬
‫באירועי מצור אחרים‪ ,‬הגיעו אנשים למצבים בלתי אפשריים שבהם נזקקו לאמצעים קיצוניים כאלה‬
‫כדי לשרוד‪ .‬אשתדל אפוא לשקול אלה מול אלה את הנימוקים בזכות היותו של האירוע יצירה ספרותית‪,‬‬

‫ואת אלה המצביעים על כך שיוספוס מדווח דיווח אמין על אירוע שקרה‪.‬‬
‫לזכות הטיעון לאמינותו של יוספוס בתיאור אירוע זה עומדים‪ ,‬נוסף על הסבירות הכללית‬
‫להתרחשותו ודוגמאות היסטוריות אחרות‪ ,‬גם כמה פרטים אמינים על האישה שעליה הוא מספר‪,‬‬
‫ואינם נחוצים לו לקידום הסיפור‪ .‬ראשית הוא מוסר את שמה‪ .‬היא נקראת מריה (או מרים) בת אלעזר‪.‬‬
‫השם הוא סתמי למדי‪ .‬גם מרים (או נוסחו הלטיני מריה) וגם אלעזר הם מן השמות הנפוצים בימי הבית‬
‫השני‪ .‬אפיון כזה יכול לתמוך גם בטענה שמדובר בדמות היסטורית ‪ -‬סביר שכך תיקרא אישה בת‬
‫התקופה ‪ -‬וגם נגדה ‪ -‬יוספוס בחר בשם כה נפוץ כי המציאות הייתה נהירה לו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הזכרת‬
‫מקום מוצאה של מרים ‪ -‬הפראיה‪ ,‬כלומר עבר הירדן מדרום לגולן ומצפון לים המלח ‪ -‬והזכרת הכפר‬
‫שממנו באה (בית אזובא ‪ -‬יוספוס מסביר לקוראיו שהשם נובע מצמח האזוב) ‪ -‬מקום שאיננו ידוע‬
‫ממקורות אחרים ‪ -‬מחזקים את אמינותו של יוספוס כאן‪ .‬מדוע עליו להמציא פרטים כאלה‪ ,‬אילולא‬

‫היו אמת?‬
‫מנגד‪ ,‬יש תימוכין רבים לטענה שאין סיפור זה אלא הקצנה ספרותית של מה שהתרחש ממילא‬
‫בירושלים‪ .‬גוטפריד מאדר‪ ,‬שעסק במבנהו הספרותי של הספר מלחמת היהודים‪ ,‬ייחד דפים אחדים‬
‫לתפקיד הייחודי שיש לסיפור מרים בת אלעזר בתכנית הספרותית הכללית של יוספוס בספרו‪ .‬הוא‬
‫הראה שהסטאסיס (‪ - στάσις‬מלחמת אזרחים)‪ ,‬שהוא המוטיב המוביל והמאחד שבספר‪ ,‬מתואר‬
‫אצל יוספוס קודם לכול כרשעות כלפי בני עמו של הלוחם (‪ )ὁμόφυλοι‬ולא כנגד האויבים‪ ,‬ולבסוף אף‬
‫מושווה לאכילתם של הללו אלו את אלו‪ .‬לא פלא אפוא ש'בתכנית המוסרית והנושאית של מלחמת‬
‫היהודים מהווה אירוע הקניבליזם נקודת איסוף לכל החוטים המרכזיים של החיבור‪ :‬סטאסיס‪ ,‬רעב‪,‬‬

‫פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ;156‬וראו עתה שוורץ‪ ,‬המאה הראשונה‪ ,‬עמ' ‪.89–87‬‬ ‫‪2 9‬‬
‫‪3 0‬‬
‫ראו אילן‪ ,‬לקסיקון א‪ ,‬עמ' ‪.248–242 ,79–65 ,56 ,9 ,7‬‬ ‫‪ 31‬‬
‫אמנם הנוסח ‪ Βηθεζουβᾶ‬מופיע רק בכתב יד אחד (‪ )L‬ובכתבי היד נוסח השם הוא משובש ביותר ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪,1‬‬

‫אך התרגום שיוספוס מספק מצביע על הגרסה כנכונה‪ .‬אולי יהועזר אזובא‪ ,‬שהגלוסקמה שלו נמצאה ביריחו‪ ,‬מקורו אף‬

‫הוא באותו הכפר‪ ,‬וראו רחמני‪ ,‬קטלוג‪ ,‬מס' ‪ ,797‬עמ' ‪.242‬‬

‫‪721‬‬