Page 185 - josephus_volume_two
P. 185
ןליא לט
וכמו שהדבר קורה פעמים רבות בסיפורי החורבן אצל חז"ל ,לא ברור אם המקרה אירע סמוך לחורבן
הראשון או השני .חשוב יותר ,ואולי אף מפתיע ,שחוץ מגרסת הספרא ,אין פרשת דואג בן יוסף נסמכת
על פסוקי המקרא העוסקים בהורים המבשלים את בניהם בעת המצור והרעב .
בספרא ,שהוא המקור הקדום ביותר ,אכן מסופר סיפור דואג בן יוסף בהקשר של ויקרא כו ,28
המתאר הורים מבשלים את ילדיהם בעת המצור ,ומסתיים בקינה על נשים האוכלות את עולליהן באיכה
ב ,20שאותה מייחס המדרש לנביא ירמיהו .במבט ראשון נראה שלדעת עורך הספרא אירע הדבר ערב
חורבן בית ראשון ,שכן ירמיהו הוא המקונן על האם .ואולם גם באיכה רבה וגם בבבלי ,ההקשר שמובא
בו הסיפור שונה לגמרי ,ורומז די בבירור שבעל החיבור קשר אותו לחורבן השני.
באיכה רבה מופיע סיפור דואג בן יוסף ואישתו העשירה המגיעה לידי פת לחם ומבשלת את בנה
במסגרת שרשרת סיפורים על בנות ירושלים העשירות שירדו מגדולתן בחורבן בית שני ,ואחדות מהן
מוכרות לנו מהקשרים נוספים :תחילה נזכרת מרים בת תנחום (איכ"ר א ,טז ) -שבמדרש זה הוא
שמה של האם ששבעת בניה מתו על קידוש השם בימי אנטיוכוס אפיפאנס ,כמסופר במקבים ב (פרק
ז) .באיכה רבה מתרחש המאורע בימי קיסר כלשהו ,כלומר תחת שלטון רומא ,ויש להניח שהכוונה היא
לעת החורבן השני .
מיד לאחר סיפור זה מופיע סיפור דואג בן יוסף שבו אנו עוסקים ,ואחריו מופיעות בזו אחר זו
נשים ירושלמיות עשירות אחרות .תחילה מרתה בת ביתוס ,המתוארת כמי שנתקדשה ליהושע
בן גמלא ,ואחר־כך מתוארת הקצבת היין והמזון שפסקו לה כשעוד הייתה עשירה ,ויכלה לזלזל
וראו גם בערכים ביטול הקרבן לשלום הקיסר; גיבורי המלחמה ברומא; מועצת המלחמה של טיטוס; התאבדות הכוהנים 4 2
בעת שרפת המקדש. 43
באיכה רבה הפסקה מסתיימת בפסוק מתוך איכה העוסק בנשים שאכלו את ילדיהן (איכה ב )20אבל הוא אינו נסמך 44
עליו .בכמה כתבי יד יש הפניה בפרק ב חזרה למקום הזה בפרק א ,וראו מנדל ,הסיפור ,עמ' .96–94במדרשים הנסמכים 4 5
על פסוקי המקרא העוסקים בהורים האוכלים את בניהם ,מופיעים היגדים אחרים או אין העניין נזכר כלל .למשל בספרי 4 6
דברים אין בכלל פרשנות לפרקי הברכה והקללה .ואילו באיכה רבה ,על הפסוק ' ְי ֵדי ָנ ִׁשים ַר ֲח ָמ ִנּיֹות ִּבְּׁשלּו ַי ְל ֵדי ֶהן ָהיּו ְל ָברֹות
ָלמֹו' (איכה ד )10נמצא המדרש הבא ,המזכה בעצם את נשות ירושלים ממעשה זוועה שכזה' :ר' הונא בשם ר' יוסף אמר: 47
אמר הקב"ה :בנותי לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי .הא כיצד? היה בנה של שכנתה מת ,והיה לה גלוסקין אחד והיה 48
לה לאוכלו היא ובעלה ובנה ולחיות עליו יום אחד ,והיה נוטלתו מפי בעלה ובנה והולכת ומברה לשכנתה ומנחמת אותה, 49
והעלה עליהם הכתוב כאילו בשלו בניהם .כל כך למה? "היו לברות למו בשבר בת עמי" (איכה שם)' (איכ"ר ד ,י).
לניתוח ספרותי של שרשרת סיפורים זו ראו שנאן ,שלושה סיפורים .וראו גם בן שחר ,היסטוריה ,עמ' .111–110
כך על פי מהדורת בובר ,שהיא לדעת פנחס מנדל אחד משני ענפי האיכה רבה המובהקים ,ומקורו בארץ־ישראל ,וראו
מנדל ,בין ביזנטיון והאיסלאם ,עמ' .80–78במהדורת הדפוס ,שהיא ,לדעת מנדל ,נוסח המושפע מן הבבלי ,מופיע המספר
נ ,וזהו הסיפור הלפני אחרון בשרשרת זו ,והאחרון הוא סיפור דואג בן יוסף.
יש להניח שייחוס המאורע לימי הדריינוס הוא המצאה בבלית ,וראו בבלי ,גיטין נז ע"ב ,אף על פי שחוקרים לא שמו לב
לכך (וראו לאחרונה גולדין ,עלמות אהבוך ,עמ' ,81שם קובע המחבר נחרצות' :מסוף המאה ה־ 1מתייחס הסיפור בכל
המקורות לתקופת הגזרות והרדיפות של אדריאנוס') .ואולם לאמתו של דבר רק הבבלי עושה זיהוי זה ,וייתכן שגם כאן
הוא נוקט עמדה של היסטוריון ,או למצער כרונוגרף ,כמו שראינו במקומות אחרים בספר הזה ,ראו במבוא לכרך א ,ח.2
אם מדובר ברדיפות דת ,כך לפי הבבלי ,יש לייחס את המאורע לימי רדיפות דת .ומכיוון שהבבלי מכיר את ה'שמד' שבא
בעקבות מלחמת בר כוכבא כאירוע כזה ,הוא מייחס מאורע זה לימים ההם.
במהדורת הדפוס ,סעיף נא.
במהדורת הדפוס ,סעיף מז ,ושם היא נקראת מרים בת ביתוס .על כך ראו בהמשך.
וראו עליו עוד בערך שחיתות הכוהנים הגדולים ,בכרך א.
724
