Page 190 - josephus_volume_two
P. 190
הבנ תא הלכאש אםה
מקבעים את הסיפור בהקשר של החורבן השני .יש לשים לב שבד בבד עם השינוי הזה ,הרחיקו שני
המקורות את הסיפור מהקשרו המדרשי המידי .במיוחד בולט הדבר בכל הנוגע לאיכה רבה ,שבו היה
אפשר לצפות לקישור הסיפור לאחד הפסוקים באיכה המתארים אמהות האוכלות את ילדיהן.
מבחינה זו מעניין ההקשר שבו מקבע איכה רבה את הסיפור .וכאן אנו נוגעים בנקודת ההשקה
השנייה .באיכה רבה אנו פוגשים את אישתו של דואג בן יוסף בחברתן של נשים ירושלמיות נוספות
הסובלות קשות בעקבות מלחמת החורבן :מרים בת תנחום ,מרים בת נקדימון בן גוריון ואפילו מרי ם(!)
בת בייתוס .גלית חזן־רוקם עמדה על מקבץ זה של נשים ששמן מרים וניסתה להסביר את מטרתו .
אמנם אישתו של דואג בן יוסף ,האם שאכלה את בנה ,מופיעה במקבץ סיפורים זה בלי שם ,אולם
מיוספוס אנו למדים ששם האם שאכלה את בנה היה מרים (בת אלעזר) .האם יש כאן רמז שבעל איכה
רבה ידע שזה שמה של האישה?
הנקודה השלישית :מרבית הנשים הנזכרות בשורת סיפורים זו יחד עם אישתו של דואג בן יוסף לא
רק ששמן מרים ,אלא הן גם עשירות ירושלים שירדו מגדולתן .מרתה/מרים בת בייתוס ,שסיפורה הוצמד
אל הפסוק הקודם לזה העוסק באכילת ילדים ,הייתה כאמור מן העשירות הידועות .סיפור אחר מספר
על מרים בת נקדימון בן גוריון 'שהיתה מלקטת שעורים מתחת טלפי סוסים' (איכ"ר א ,טז) .לתיאור
זה יש זכר כמעט מדויק באחד מתיאורי הרעב של יוספוס .
ריכוז סיפוריהן של נשים עשירות מירושלים בשם מרים ,שגורלן המר להן בעת החורבן השני ,ובהן
סיפור האם שאכלה את בנה באיכה רבה ,תואם את הלך הרוח שאנו מוצאים אצל יוספוס גם מהיבטים
אחרים .גם יוספוס מדגיש את סבלן של נשים ,שגרם להן לפעולות לא אנושיות בעת הרעב שלפני
החורבן .גם אם לא כוונו לאותו המאורע ממש ,האווירה בשני החיבורים דומה ,והמעשים המסופרים
בהם דומים .גם אם לא נוכל לומר בפה מלא שמרים בת אלעזר של יוספוס היא אישתו של דואג בן יוסף
אצל חז"ל ,חיבור מדרשי מאוחר קשר את השתיים .במדרש שפרסם בובר בשנת 1894וקרא לו 'מדרש
אגדה' ,וחננאל מאק תיארכו למאה הי"ב ,אנו קוראים את הגרסה הבאה של הסיפור:
ואמרו כי סמוך לבית המקדש היה שם איש ושמו דואג בן יוסף ,וכשמת הניח בן קטן לאמו,
והיתה אמו מודדת אותו בטפחיים וטופח ובאצבע ,ועל כל טופח וטופח שהיה התינוק גדל,
היתה אמו נותנת משקלו זהב לבית המקדש .וכיון שהקיפו צרים על ירושלם ואכלו כל מה
שיש בבתיהם ,כי שלשה שנים וחצי באה ירושלם במצור ואכלו כל מה שיש להם ,עד שעמדה
הגרסה בנוסח בובר היא מרתה בת בייתוס ,אך בגרסת הדפוס הנוסח הוא מרים .אפשר לטעון שהנוסח המועדף הוא 75
מרתה ,וסופר חרוץ תיקן אותו למרים מחמת ההידמות .אבל אפשר לטעון להפך ,שעורך איכה רבה בחר בכוונה לכנות
את מרתה מרים ,כדי שיהיה שמה כשם שאר הנשים בשרשרת סיפורים זו ,וסופר מלומד 'תיקן' את הנוסח למרתה ,כפי 76
77
ש'ידע' ממקורות אחרים. 7 8
חזן־רוקם ,רקמת חיים ,עמ' .135–133לא נראה לי פירושה שההקשר כאן הוא נוצרי ,והשימוש בשם בא בפולמוס עם
7 9
הנוצרים שאצלם זהו שמה של אם המשיח.
השוו תוספתא ,כתובות ה ,י; מכילתא דר"י יתרו ,בחודש א [עמ' .]203
'איפת חיטה אחת נמכרה [אז] בכיכר כסף ,ומאוחר יותר ,כאשר הושלם הדייק סביב העיר ואי אפשר היה עוד לצאת
ללקט עשבי בר ,היו אנשים שהגיעו למצוקת רעב כה קשב עד כי חיטטו בביבים ובגללי בקר יבשים ואכלו מן הזוהמה
שמצאו שם( '...מלח' ה .)571
מאק ,מסודו ,עמ' .197–195
729
