Page 195 - josephus_volume_two
P. 195
ןליא לט
תרגום שני לאסתר פסיקתא רבתי
דלתיך' (השווה זכריה יא }10)1ובתר כן פתח נפשיה [כאן מופיע סיפור התאבדות הכוהנים
ועל נבוכד־נצר רשיעא לבית קדשי הקדשים 11... וזריקת המפתחות לשמים]
1 0סגירת שערי המקדש בפני האויב (המופיע בתרגום שני לאסתר פעמיים) הוא תמונת ראי של האות שעליו מספר יוספוס ,ואותו מוסרים
חז"ל ,ששערי המקדש נהגו להיפתח מעצמם לפני החורבן .ואכן הקשר האימננטי מתבהר בסוף מדרש זה ,שבו מצוטט אותו הפסוק ('ְּפ ַתח
ְל ָבנֹון ְּד ָל ֶתיָך') כמו במדרש על פתיחת השערים (ראו בערך פתיחת שערי המקדש).
11תרגום :וכאשר היה ירמיהו הנביא בתוך ירושלים ,היה מתפלל לפני אביו שבשמים שלא תימסר העיר ירושלים בידי הכשדים ולא יחריבו
אותה .אבל כשהיה ירמיהו בארץ שבט בנימין התגבר ועלה מלך בבל והחריב את ארץ־ישראל ,בזז את העיר ירושלים ושרף את בית
המקדש באש .ובעוד נבוכדנצר הרשע יושב באנטיוכיה־רבלתה ,שלח את נבוזראדן רב טבחים ופרץ את חומות העיר ירושלים ...וכאשר
שמע נבוכדנצר מלך בבל שנכבשה העיר כינס את כל חילות הכשדים ובא לבית המקדש ,מניד בראשו ומניף את ידו ...קלקל בחצים ,שאל
בתרפים .ירה חץ למערב וחזר ונפל בתוך ירושלים .שלח חץ לרומי האשמה שתיעקר במהרה מן העולם וחזר ונפל בתוך ירושלים .עמד
ושלח את גדוליו על ירושלים ...ועמד והלך אחר גדוליו ובא לבית המקדש .השיב וכה אמר :אתה הוא האלוהים הגדול אשר הרגזתנו
והביאתנו אל עירך ואל היכלך? וכאשר ראה שער בית המקדש שגוי טמא עומד לפתחו ,סגר עצמו ולא רצה להיפתח ...עד שבא פרנטוס
ושחט חזיר וזרק דמו על בית המקדש וטימאו .לאחר שניטמא ,פתח עצמו ונכנס נבוכדנצר הרשע לבית המקדש ...וכאשר ביקש נבוכדנצר
לעלות לבית קודש הקודשים נסגרו שערי ההיכל ולא פתחו עצמן עד שיצאה בת קול משמי מרום ואמרה לה' :פתחי לבנון דלתיך' (השוו
זכריה יא )1ולאחר מכן נפתח עצמו ונכנס נבוכדנצר הרשע לבית קודש הקודשים.
המקור של יוספוס
לאחר שעלו צבאותיו של טיטוס להר הבית ולפני שהחלו בכיבוש המקדש עצמו כינס המצביא הרומי,
לדברי יוספוס ,מועצה שבה דנו הוא ובכירי מפקדיו בגורל הבניין הגדול והחשוב הזה .יוספוס טוען
שדעות שונות הובעו באספה וטיטוס עצמו דגל בגישה המתונה ביותר ,שלפיה אין לשרוף את הבניין
בשום מקרה ,ויש לעמול להצילו .מכל מקום ,טוען יוספוס ,לא עלה בידו להשליט את רצונו נוכח
החלטתו של אלוהי ישראל להחריב את מקדשו ,והמקדש נשרף במקרה ,עקב פרובוקציה של המורדים.
רווחת במחקר הדעה שתיאור זה של יוספוס הוא בעל אופי של תעמולה פרו־פלאווית ,המציגה את
טיטוס כמתון לעומת המורדים שעמדו מולו .מסקנה זו מתבססת על תיאור סותר של המועצה שכינס
טיטוס טרם כיבוש הבית בכתביו של סולפיקיוס סוורוס ,כרוניקן נוצרי מאיטליה ,שחי בסוף המאה
הרביעית-ראשית המאה החמישית וכתב לטינית .ואלה דבריו של סולפיקיוס סוורוס:
( )6מסופר שטיטוס כינס מועצה ,ולפני שנקט פעולה ,התייעץ האם להרוס מקדש בנוי בפאר
כה רב ,שכן נראה לרבים שאין להרוס בניין קדוש ,יוצא דופן מכל מעשי ידי אדם .אם ישומר
[כך סברו] הוא יעיד על מתינותם של הרומאים ,בעוד שאם ייהרס ישמש עד נצח לאכזריותם.
( )7מאידך גיסא אחרים ,וביניהם טיטוס ,הביעו את דעתם שיש להשמיד את המקדש מיד ,כדי
שדת היהודים והנוצרים תושמד לגמרי .שכן דתות אלה ,אף שהן עוינות זו לזו ,באות ממקור
אחד; הנוצרים מוצאם בקרב היהודים וחיסול השורש יביא לגוויעת הצמח (סולפיקיוס סוורוס,
כרוניקה ב .)7–6 ,30 ,
רוב החוקרים סבורים שדיווח זה לקוח מתוך ספרו האבוד של טקיטוס ,שתיאר את מלחמת היהודים
4ראו שטרן ,סופרים יוונים ורומים ,ב ,עמ' ( 64מס' .)282
734
