Page 198 - josephus_volume_two
P. 198

‫סוטיט לש המהמלח עצתומ‬

                                                                                          ‫ב‪ .‬פסיקתא רבתי‬

         ‫גרסה אחרת לגמרי של פרשת מועצת המלחמה של טיטוס מופיעה‪ ,‬כפי שהראה מנחם קיסטר‪ ,‬במדרש‬
         ‫מאוחר מאוד ‪ -‬פסיקתא רבתי ‪ -‬ומשתקפת בחיבור מאוחר אחר ‪ -‬תרגום שני לאסתר‪    .‬קיסטר‬
         ‫הראה‪ ,‬ששני מקורות אלה מקבילים לדיווחו של יוספוס‪ ,‬המתאר את המועצה שכינס טיטוס לדון בחורבן‬
         ‫המקדש‪ .‬בפסיקתא רבתי אנו קוראים‪' :‬באו השונאים וקבעו הבימה שלהם בהר־הבית‪ .‬הלכו ועלו להם‬
         ‫בבימה האמצעית‪ ...‬שם ישבו השונאים ונטלו עצה מן הזקינים‪ ,‬היאך לשרוף בית המקדש'‪ .‬על מילים‬
         ‫אלה קבע קיסטר ש'‪ ...‬המסופר כאן מתאים להפליא לאמור אצל יוספוס על התכנסות המועצה של‬
         ‫טיטוס בהר הבית קודם הפריצה למקדש‪ ,‬התכנסות שבה דנו בשאלה האם לשרוף את בית המקדש'‪   .‬‬
         ‫על המילים 'עד דאתא פרנטוס' בתרגום שני לאסתר הציע קיסטר 'ש"פרנטוס" [הנזכר בת"ש] הוא‬
         ‫‪ ,Fronto Haterius‬מפקדם של הלגיונות מאלכסנדריה שצרו על הר הבית ‪ -‬דוגמא יפה לשילובה של‬
         ‫מסורת היסטורית מדויקת (השם "פרונטו") בחיבור מאוחר ובלבוש אגדי מובהק'‪    .‬יש לשים לב שפרונטו‬
         ‫זה נזכר אצל יוספוס במקום אחד בלבד    ‪ -‬בתיאור המועצה של טיטוס ערב כיבוש הר הבית (מלח' ו‬

                                                           ‫‪ ,)242 ,238‬שאת הדיה מזהה קיסטר גם בפסיקתא רבתי‪.‬‬
         ‫ואולם מעבר לעובדות נקודתיות אלה יש לשים לב ששני החיבורים הנזכרים מתבססים כאן על מקור‬
         ‫אחד ועל עריכה אחת שלו‪ ,‬אך הם מתפצלים מדי פעם בפעם באופן מעניין מאוד‪ .‬והנה הנימוקים להיות‬

                                                   ‫שני המקורות (המדרש והתרגום) צאצאי אותה עריכה מדרשית‪:‬‬
         ‫א‪ 	.‬שניהם ממקמים את הסיפור שבו אנו עוסקים כאן באותו הקשר ‪ -‬חורבן הבית הראשון בידי‬
         ‫נבוכדנצר‪ .‬ואולם כבר הראו חוקרים (והראינו אנחנו) שחז"ל לא הקפידו להפריד בין שני המאורעות‪,‬‬

                                                                    ‫ושבתודעתם חל עירוב בין שני האסונות הללו‪   .‬‬
         ‫ב‪ 	.‬מה שאירע קשור קשר הדוק בשני הסיפורים בעזיבתו של ירמיהו את ירושלים‪ ,‬שכן כל זמן שהיה‬
         ‫הנביא בעיר והתפלל לשלומה‪ ,‬לא היה אפשר להחריבה‪ .‬תפילתו של הצדיק‪ ,‬המשמרת בניין ועיר מכל‬
         ‫רע‪ ,‬הוא מוטיב מקובל אצל חז"ל‪    .‬לכן גם פסיקתא רבתי וגם תרגום שני לאסתר ממקמים את חורבן‬

                                                                     ‫הבית הראשון בזמן שהנביא ירמיהו איננו בעיר‪.‬‬

                            ‫על תיארוכם של שני מקורות אלה ראו בערך התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש‪ ,‬הערה ‪.100‬‬                        ‫‪1	 1‬‬
                                                                                                     ‫קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪.529–524‬‬  ‫‪1	 2‬‬
                                                                                                                                   ‫‪	13‬‬
     ‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .503–502‬יש לשים לב לריבוי שנויי הנוסח של שם זה‪ ,‬וראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ 8‬באפרט‪ .‬יש לציין עוד שדעתו של‬
     ‫קיסטר על פירושו של שם זה אינה היחידה שהועלתה‪ .‬על דעות אחרות ראו אגו‪ ,‬תרגום שני‪ ,‬עמ' ‪ .180–179‬לדעתה 'סביר‬                      ‫‪	14‬‬
     ‫הרבה יותר מ‌[הנחה שקיים כאן] משחק מילים על שמה של אישיות היסטורית כלשהי היא ה‌[הנחה שמדובר ב‌]הבניית‬                          ‫‪1	 5‬‬

                                                                                 ‫המילה מן הביטוי הלטיני ‪ - perna -‬קדל חזיר'‪.‬‬       ‫‪1	 6‬‬
     ‫אם אין אנו מזהים אותו עם פרונטו‪ ,‬ידידו של טיטוס‪ ,‬שהיה ממונה על האסירים לאחר החורבן (מלח' ו ‪.)419–416‬‬

                                                                                            ‫יוספוס‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬איננו מזהה ביניהם‪.‬‬
     ‫או במילותיו של קיסטר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,525‬הערה ‪' :239‬מסורות רבות על חורבן בית ראשון יש לראות כהשתקפות של חורבן‬
     ‫הבית השני‪ .‬סיבה אחת לכך היא שלאחר חורבן הבית השני לא יכלו לתאר את החורבן הרחוק בלא זיקה לחורבן הקרוב‬
     ‫לזמנם'‪ .‬וראו גם כהן‪ ,‬החורבן‪ .‬וכן אצלנו בערכים התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש‪ ,‬וביבליוגרפיה שם; האם‬

                                                                                                  ‫שאכלה את בנה‪ ,‬ובמבוא לכרך זה‪.‬‬
     ‫למשל בבבלי‪ ,‬תענית‪ ,‬מופיעים סיפורים על חכמים שנוכחותם בבית מונעת את התמוטטותו‪ ,‬ולאחר שמצילים את כל‬
     ‫המצוי בו מכליה יוצא ממנו גם הצדיק והבית קורס (תענית כא ע"א)‪ .‬גם תפילתם של החכמים‪ ,‬כשרבי (יהודה הנשיא)‬
     ‫שוכב על ערש דווי‪ ,‬מונעת ממנו למות‪ ,‬ונשמתו יוצאת רק כאשר הללו חדלים לרגע מתפילתם (בבלי‪ ,‬כתובות קד ע"א)‪.‬‬

‫‪737‬‬
   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202   203