Page 200 - josephus_volume_two
P. 200
סוטיט לש המהמלח עצתומ
גם בסוף הפרק בולטת היכרותו של בעל הפסיקתא עם ספרות חיצונית ,שכן מובא שם סיפור על
פגישתו של ירמיהו עם אישה המסמלת את ירושלים בחורבנה' :אמר ירמיהו :כשהייתי עולה לירושלים
נטלתי את עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר ,לבושה שחורים ,ושערה סתור ,צועקת :מי ינחמני'.
סיפור זה זהה למסופר בחזון עזרא החיצוני ...' :ואשא עיני וארא והנה על ימין אשה עומדת והיא מיללת
ובוכה קול גדול ונפשה תאבל מאד ובגדיה קרועים ואפר על ראשה' (חזון עזרא ז .)38 ,
אם עלה בידינו לגלות בפרק זה עקבות של ברוך הסורי ,חזון עזרא ופסוק מחיבור חיצוני אבוד ,אולי
מצוי בו גם חומר שאפשר ליחסו ליוספוס .אם נכונה השערתנו זו ,ברור שסיפור מועצת המלחמה של
טיטוס הגיע לפסיקתא רבתי בצינורות אחרים לגמרי מגרסת מועצת המלחמה שהגיעה לאיכה רבה.
היחס בין פסיקתא רבתי ליוספוס
קיסטר ,שהיה הראשון שזיהה את הטקסט הזה מן הפסיקתא רבתי כמקבילה אפשרית לדברי יוספוס
כתב:
על אף ההבדל הגדול בין התיאור הנסי בפסיקתא לבין התיאור בעל האופי הראליסטי של
יוספוס ,בשני המקורות אין שריפת המקדש מעשה מתוכנן של המצביאים ,אלא תוצאה של
עצת אלוהים .המצביאים במדרש אינם מוציאים אל הפועל את כוונתם בגלל מאורע פתאומי
ובלתי צפוי .כוונתו של יוספוס (לפחות אחת מכוונותיו) לטהר את טיטוס; ואילו מגמתו של
המדרש אחרת ,והיא נובעת מבעייתיות דתית יהודית' :רבונו של עולם ,כך הוא כבודך שיהו
אומרים בשר ודם שרף את ההיכל? כך הוא כבודך שיהא רשע מתגאה ואומר :אני שרפתי
ביתו של אל? אם כן תרד אש מלמעלה ותשרוף ...מיד ירדה האש' (איכ"ר א ,מא) .וכדי שלא
ישתבח אותו רשע אומרים לו' :היכלא קליא קלית' (שם; השוו :שהש"ר ג ,ד; בבלי סנהדרין
צו ע"ב; פסיקתא רבתי כו) .יוספוס משתמש אפוא בנימוק הדתי היהודי לטיהורו של המצביא
הזר משריפת המקדש .
מדברים אלה עולה ,שלדעת קיסטר יש דמיון רב בין הטקסט של הפס"ר לזה של יוספוס והוא מוסיף
עוד וקובע' ,כי שלא כמסורות אחרות על מלחמת החורבן ,ההתייעצות במטהו של טיטוס ודאי אינה
נובעת ממסורת של עדי ראייה ,אלא יש בהכרח להניח ששמע ההתייעצות הזאת הגיע אל היהודים מן
החוץ בדרך כלשהי; השאלה היא מתי וכיצד' .יוצא מדבריו אלה ,שהוא התלבט כאן ,כמונו ,בשאלה,
האם בעל הפס"ר הכיר את כתבי יוספוס ,או למצער את מלחמת היהודים .
מבחינתנו חשובה כאן לא פחות השאלה ,מה בין הפסיקתא רבתי לתרגום שני לאסתר בזיקתם
ליוספוס .בשניהם מופיעה כאמור אותה מסגרת מדרשית ושניהם נזקקים לפרטים המצויים בסיפורו
של יוספוס על מועצת המלחמה של טיטוס .ואולם דווקא הפרטים אינם חופפים .הפס"ר קובעת' :באו
השונאים וקבעו הבימה שלהם בהר־הבית ...שם ישבו השונאים ונטלו עצה מן הזקינים ,היאך לשרוף בית
המקדש .עד שהם נמלכים זה בזה ,'...ואילו בתרגום שני אנו קוראים' :עד דאתא פרנטוס ונכס חזירא וזרק
תרגום כהנא ,חיצוניים ,ב ,עמ' תרלט .על היכרותו של הפס"ר עם חזון עזרא ראו אולמר ,שם. 22
ראו קיסטר ,ביאורים ,עמ' .527–526 23
שם ,עמ' ,526הערה .243 2 4
2 5
וראו עוד דברינו בערך גיבורי המלחמה ברומא ,ובמבוא לכרך זה.
739
