Page 199 - josephus_volume_two
P. 199
ןליא לט
ג .בשני החיבורים יושבים השונאים בחצר בית המקדש .אמנם בפסיקתא רבתי נאמר במפורש' :מקום
שהיה שלמה המלך יושב ונוטל עיצה מן הזקנים' ,ובתרגום שני אין תיאור כזה ,אך כל המדרש על אסתר
א 2בתרגום שני נסב סביב שלמה המלך והכיסא שבנה לו ,ושאותו בזז נבוכדנצר.
ד .שניהם מדווחים על חששו של נבוכדנצר לבוא לירושלים ,שכן גורלו עלול להיות כמו זה של קודמו -
סנחריב .בפסיקתא רבתי מופיע חשש זה לפני הקטע כולו .בתרגום שני הוא משובץ לפני עלייתו של
נבוכדנצר לירושלים .חשש זה מוכר גם מן הבבלי (סנהדרין צו ע"א).
ה .בשניהם מסייעים משמים לשרפת המקדש .בפס"ר נאמר' :הרי ארבעה מלאכים יורדים ובידם ארבעה
לפידים של אש .ונתנו בארבע זויות של היכל ושרפו אותו' .בתרגום שני אנו קוראים' :איסתימו תרעי
היכלא ולא פתחו נפשהון ,עד דנפק בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה "פתחי לבנון דלתיך" '.
ו .בשניהם מלווה קטע זה בסיפור זריקת מפתחות המקדש לשמים והתאבדות הכוהנים .
כבר הראה מאיר בן שחר ,שהן הפסיקתא רבתי והן תרגום שני כאן ,מכירים בהקשר לסיפור זריקת
המפתחות לשמים והתאבדות הכוהנים את החיבור החיצוני ברוך הסורי (או למצער מקור הדומה לו
באופן מרשים) .גם במקרה שלנו אפשר להראות שהמלאכים העומדים בפינות העיר ושורפים אותה
נזכרים באותו החיבור' :והנה פתאום נשאתני רוח חזקה והעלני על חומת ירושלים מלמעלה :ואראה
והנה ארבעה מלאכים עומדים בארבע פינות העיר והמה אוחזים איש איש לפיד בידו ...ואשמע את
המלאך אומר אל המלאכים האוחזים בלפידים עתה החלו והחרבתם את חומת העיר עד היסוד ולא
יתפארו האויבים לאמר אנחנו החרבנו את חומת ציון ואף שרפנו את מקום אל שדי' (ברוך הסורי
ו–4 ,ז ,2 ,בתרגום כהנא).
ואולם לא רק על ברוך הסורי התבססה כאן הפסיקתא רבתי .פרק כו בפסיקתא רווי במידע השאוב
מן הספרות החיצונית של ימי הבית השני .למשל ,בשונה מכל הפרקים האחרים בפס"ר ,הנקראים על
שם פסוקי תנ"ך ,נקרא הפרק שבו מופיעים הסיפורים שענייננו בהם כאן (פרק כו) בשם' :ויהי בעת
שסרחה הצאן' .ביטוי זה אינו מצוי במקרא ,והעברית שלו אופיינית לספרות הבית השני ,אולם מחברי
הפסיקתא התייחסו אליו כאל פסוק מקראי ,שכן הפרק כולו דורש אותו ,כמו שנוהגים חז"ל לדרוש
פסוקים מן המקרא .חידת מקורו של פסוק זה נשארת לעת עתה לא פתורה ,אך יש לשים לב שבספר
חנוך א (האתיופי) בפרקים פה-צ (משל החיות) ,המספרים את תולדות העולם כאילו גיבוריו הם חיות,
עם ישראל נמשל לצאן שיש לו רועים שונים ,ומדי פעם בפעם אין הצאן נשמע לרועיו ונענש על כך.
אולי פסוק כלשהו מחזון זה עמד לנגד עיניו של בעל הפסיקתא רבתי .
גם ביתר לא נפלה בידי הרומאים כל זמן שהיה אלעזר המודעי שרוי בתפילה בתוכה (ירושלמי ,תענית ד ,ח [סח ע"ד], 17
עמ' ,)734וראו גם על תפילת ר' צדוק בערך הנבואה לאספסיינוס. 18
19
וראו על כך ביתר פירוט בערך התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש.
שם. 2 0
וכבר עמדו על כך חוקרים ,אך ביטלו עניין זה כחסר חשיבות .בנימין אליצור ,למשל ,פסיקתא רבתי ,עמ' ,50קבע שמדובר 21
ב'משל המנוסח בלשון מליצית' .על מאפיינים לשוניים וסגנוניים של חיבורים עבריים מימי הבית ראו הערך הקרע עם
הפרושים ,בכרך א.
והוא פותח במילים" ' :ויהי בעת שסרחה הצאן ולא שמעה לדברי אדוניה ,שנאה רועי כבשיה ופרנסיה הטובים ורחקה
מ[ה]ן"" .הצאן" אילו ישראל שנמשלו כצאן "ואתנה צאני צאן מרעיתי" (יחזקאל לד " .)31שנאה רועיה" ומינתה עליה
רועים של שקר ואף הן תעה לכן מאחר בוראן ונפצה לכן אחר החטא'.
להיכרתו של בעל הפס"ר עם ספר חנוך ראו אולמר ,תרבות אפוקליפטית.
738
