Page 191 - josephus_volume_two
P. 191
ןליא לט
האשה ושחטה את בנה ,לקיים מה שנאמר':ואכלתם את בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו'
(ויקרא כו .)29באותה שעה הניחה את בנה בחיקה ,והיתה מגפפתו ומנשקתו ,ואומרת אוי
נא לאמך שלא שמחה בך ,הידים שטענו אותך יקצצו ,והפה שנשק יסתם ,והשדיים שהניקו
אותך ימסו ,והרחם שיצאו ממנו יעקר ,ולמה נקרא שמו רחם שהוא מתרחם ,וכיון שגרמו עונות
נהפכו אותו הרחמים לאכזריות ,ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה,
והיתה רואה את דמו ,והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה ,הדא הוא דכתיב' :ידי נשים
רחמניות' (איכה ד ( )10מדרש אגדה [בובר] ,דברים ,פרק א).
כמו רבים מן המדרשים המאוחרים ,גם מדרש זה הוא ארכני ,אך ניכרים בו היטב שרידי המדרש הקדום,
שגרסתו הראשונה מופיעה כבר בספרא .ייחודו בכך שלאחר תיאור הטלת המצור ותלאותיו ,ולאחר
שכבר שמענו 'שעמדה האשה ושחטה את בנה' ,פונה האישה אל בנה בגוף שני ומדברת אליו .והנה גם
בתיאורו של יוספוס את מעלליה של מרים בת אלעזר מצוי נאום שנשאה האישה באוזני בנה' :עוללי
המסכן ,לשם מה אשמור עליך לעת מלחמה ורעב ומלחמת אחים? אצל הרומאים מצפה לנו העבדות,
אם נחיה עד אשר יבואו; אך הרעב יקדים את העבדות ,וקשים משניהם המורדים .היה אתה לי למאכל,
לנקמה במורדים ולעולם בו אנו חיים -הסיפור היחיד החסר ב[תולדות] תלאותיהם של היהודים'
(מלח' ו .)204אף שאין הנאומים זהים ,נראה ברור שהשראה לתמונה זו של האם המדברת אל בנה לקוח
מן התיאור שאצל יוספוס ,או סביר יותר ,מעיבודו המאוחר בספר יוסיפון .
לסיכום ,לפנינו הדים של זיכרון היסטורי שהתגבש לכלל שמועת זוועה .בעקבות תופעת הקניבליזם
שהתרחשה בעת המצור ,סופר בפי היהודים מקרה קיצוני ,המבוסס על דגם מקראי ,של אם שאכלה את
בן טיפוחיה .פרטי הסיפור ושמות הגיבורים היו כחומר ביד היוצר בפי המספרים ,וגרסות שונות לחלוטין
שוקעו בכתבי יוספוס ובחיבורי חז"ל ,עד שהאחרונים אף לא זכרו עוד לאיזו תקופה ולאיזה חורבן יש
לשייך את הסיפור.
גם בספר יוסיפון שנכתב לפני שחובר מדרש אגדה זה שלפנינו -אם נכון תיארוכו של מאק -מופיע נאום ארוך שנושאת 80
האם באוזני בנה העומד למות ,וגם הוא אינו דומה לא לנאום שיוספוס שם בפיה ולא לנאום שהיא נושאת במדרש אגדה:
'מה אעשה לך בני כי מסביב חרון ומכל פינה רעב ומחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ,גם הפריצים גברו ,גם אויבינו גברו
והנה שריפה והנה מפולת והנה רעב והנה דבר ,ואין לאל ידי להאכילך בני .ואם אמות למי אעזבך ואתה קטון .והייתי
מייחלת אליך למען תגדל ותכלכל את שיבתי וביום מותי תקברני ,או אם תמות אתה לפני מותי ,הייתי קוברת אותך
בכבוד כאם לבן בטנה .ואתה בני מה אעשה לך כי קבר אין לקברך ואתה חי נחשב כמת .לכה ואבחר לך קבר בתוך בטני
פן יאכלוך הכלבים .ואני אהיה לך לקבר ואתה תהיה לי למחיה; ותחת כבוד אשר היה עליך לכבדני ,האכילני נא את בשרך
וכלכל את שיבתי בטרם יאכלך הרעב; ושלם לאמך את אשר נתנה לך ,כי ממעיה יצאת ולשם תבוא ואביאך החדרה אשר
שם נופח באפך נשמת חיים; ואשר יצא ממעי מתחת אשיבנו מלמעלה .מחמד עיני אשר אהבתי בכל מאדי ,תחייה את
נפשי והיית לאמך לאוכלה וגם תהיה לפריצים לחרפה אשר לקחו מחייתנו' .ראו יוסיפון פו ,עמ' .407–406מכל מקום,
גם אם אין הם דומים בתוכן ,ייתכן שבעל מדרש אגדה הכיר את יוסיפון ושאב ממנו השראה הן לזיהוי אישתו של דואג
בן יוסף עם מרים של יוספוס ,והן לחיבור נאום שאותו הוא שם בפי האם באוזני בנה העומד למות.
730
