Page 188 - josephus_volume_two
P. 188
הבנ תא הלכאש אםה
האמוראית (ובעיקר בתלמוד הבבלי) .יש להניח שהייתה בת למשפחת הכוהנים הגדולים בייתוס,
שראשון הכוהנים הגדולים מהמשפחה מונה בידי הורדוס ,ועל שמם נקראה כנראה כת הבייתוסים,
הנזכרת בספרות חז"ל .מן המשנה (יבמות ו ,ד) אנו למדים שהייתה נשואה לכוהן הגדול יהושע בן
גמלא ,וממקומות אחרים למדים ,שאף בניה היו כוהנים במקדש (תוספתא ,כיפורים א ,יג-יד) .במקום
אחר טענתי ,שאף שבעלה של מרתה היה ודאי אדם חשוב ממנה ,חז"ל התעניינו דווקא בה .הצעתי
שהדבר נבע אולי מאהדה מסוימת שגילתה מרתה כלפי הפרושים ,שהתבטאה אפילו בתמיכה כספית,
שכן המקורות התנאיים מתארים אותה כאישה עשירה ,אך אינם מותחים על כך ביקורת .במקורות
האמוראיים ,ובעיקר בבבלי ,נהפך היחס לשלילי ,ועושרה של מרתה שימש מוקד הביקורת כלפיה .על
רקע זה יש לבחון כיצד נקשר שמה של מרתה לאישה שאכלה את בנה .באיכה רבה אנו קוראים:
מעשה במרתא/מרים בת בייתוס שקדשה יהושע בן גמלא ומינהו המלך להיות כהן גדול,
וכינסה .פעם אחת אמרה :אלך ואראה אותו ,היאך הוא קורא בתורה ביום הכפורים .מה
עשו לה? הוציאו לה טפיטות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש ,כדי שלא יתייחפו רגליה.
ואעפ"כ נתייחפו רגליה .וכשמת יהושע בעלה פסקו לה חכמים סאתים יין בב"ד ...א"ר אלעזר
בר צדוק :אראה בנחמה אם לא ראיתי שקשרו שערותיה אחרי זנבות הסוסים והיו מריצין
בה ,וקראתי עליה הפסוק הזהָ ' ,ה ַרָּכה ְבָך ְו ָה ֲע ֻנָּגה ֲא ֶׁשר ֹלא ִנ ְּס ָתה ַכף ַר ְג ָלּה ַהֵּצג ַעל ָה ָא ֶרץ
ֵמ ִה ְת ַעֵּנג ּו ֵמרְֹך' (דברים כח ( )9איכ"ר א ,טז).
סיפור זה הוא פסיפס של מקורות קדומים .סיפור נישואיה של מרתה לכוהן הגדול לקוח מן המשנה
(יבמות ו ,ד) .סיפור היין שפסקו לה חכמים משנתאלמנה לקוח מן התוספתא (כתובות ה ,ט) ,אך שם
הגיבורה היא בתו של נקדימון בן גוריון .מכל מקום ,הגרסה המורכבת באיכה רבה מתכוונת לומר משהו
חדש .החידוש הוא כמובן ציטוט הפסוק מספר דברים (כח ָ ':)9ה ַרָּכה ְבָך ְו ָה ֲע ֻנָּגה ֲא ֶׁשר ֹלא ִנ ְּס ָתה ַכף
ַר ְג ָלּה ַהֵּצג ַעל ָה ָא ֶרץ ֵמ ִה ְת ַעֵּנג ּו ֵמ ֹרְך' .תיאור השטיח שנפרש למרתה הוסמך לפסוק זה .נעמי כהן העירה,
שרגליה של מרתה מתייחפות במדרש ללא הסבר נראה לעין ,כנראה כדי להדגים כיצד נפגעה האישה
הענוגה עם בוא הפורענות .מאחר שהפסוק הבא אחריו מזכיר אכילת ילדים בזמן מצור ,סברה כהן שיש
לזהות את מרתה בסיפור זה עם מרים בת אלעזר של יוספוס ,אלא שהמדרש נמנע מלתאר בפירוש
כיצד אכלה את בנה .כהן קבעה ,ש'אופיים ונאמנויותיהם של החכמים גרמו לצורה שבה נמסר סיפור
ראו עליו עוד בערך שחיתות הכוהנים הגדולים ,בכרך א. 64
ראו אילן ,שלי ושלכם ,עמ' .97–88 6 5
66
הראשון במהדורת בובר .השני בנוסח הדפוס ,ראו להלן ,הערה .75 67
פרפרזה על משנה ,יבמות ו ,ד ,וראו להלן .שם תכליתו של משפט זה ללמד שכוהן גדול רשאי לשאת אלמנה אם קידש
אותה לפני כן ,כשעדיין היה כוהן הדיוט ,ומהמשנה עולה שמרתה הייתה אלמנה לפני נישואיה ליהושע בן גמלא .בדפוס 6 8
מופיעה המילה האחרונה כאן כ'ונכנסה' ,כלומר כראשיתו של משפט חדש 'ונכנסה פעם אחת לראות' ,אך ברור שזהו 6 9
7 0
שיבוש. 7 1
בגרסת הדפוס' :כשהוא קורא ביום הכפורים בבית המקדש'. 72
ביוונית - τάπης/τάπητος -שטיח ,וראו סוקולוף ,ארמית א"י ,עמ' .229
בגרסת הדפוס' :חכמים' במקום 'בב"ד' .לגרסה אחרת של קטע זה ראו ירושלמי ,כתובות ה ,יג (ל ע"ב-ע"ג) ,עמ' .986–985
בגרסת הדפוס' :בזנבי סוסיהם של ערביים והיו מריצין לה מירושלים ועד לוד'.
ראו כהן ,הרובד התאולוגי.
727
