Page 181 - josephus_volume_two
P. 181

‫ןליא לט‬

‫ובנות ‌י[ה]‌ם במצור' (‪ 4Q248‬קטע ‪ .)4–3 ,1‬יוצא אפוא שגם חוגים יהודיים השתמשו במוטיב אכילת‬
                  ‫הילדים בעת מצור לא רק בהקשרים מקראיים‪ ,‬אבל ציטטו לשם כך את לשון המקרא‪.‬‬

‫גם בויקרא וגם בדברים הורים הם העתידים לאכול את ילדיהם‪ ,‬כפי שהדברים מתוארים גם במקורות‬
‫אחרים מן העולם העתיק‪ .‬ואולם יש הבדל‪ .‬בויקרא נאמרים הדברים באופן כללי‪ַ ' :‬ו ֲא ַכ ְל ֶּתם ְּב ַׂשר ְּב ֵני ֶכם‬
‫ּו ְב ַׂשר ְּב ֹנ ֵתי ֶכם ּ ֹתא ֵכלּו'‪ ,‬ואילו בדברים נעשית הבחנה‪ .‬ראשית מתואר האב שיאכל את בניו בסתר‪ ,‬בלי‬
‫לחלוק אותם עם יתר בני משפחתו‪ .‬אחר־כך‪ ,‬כמקבילה מקראית שירית אופיינית‪ ,‬מתוארת האם כמעט‬
‫באותן מילים‪ ,‬חוץ מזה שהיא עשויה אף לאכול את השליה היוצאת מבין רגליה‪ .‬יש להניח שכבר כאן‬
‫מתחיל השימוש הרטורי באותו מרכיב פסיכולוגי חזק יותר ‪ -‬תיאור האישה כמי שאינה רחמנית יותר‬

                                                                                      ‫מן האיש ברעב ובמצור‪.‬‬
‫גם בספרים אחרים במקרא מתוארים מעשי קניבליות בעת מצור‪ ,‬המתמקדים באם האוכלת את בנה‪.‬‬
‫הדבר בא לידי ביטוי בולט ביותר בקינה שבספר איכה‪ ,‬המתארת את אימת חורבן ירושלים‪ ,‬ובה פעמיים‬

                                                                   ‫מתוארת האם דווקא כאוכלת את ילדיה‪:‬‬

‫ְר ֵאה ה' ְו ַהִּבי ָטה ְל ִמי עֹו ַל ְל ָּת ּכֹה ִאם ּ ֹתא ַכ ְל ָנה ָנ ִׁשים ִּפ ְר ָים עֹ ֲל ֵלי ִטֻּפ ִחים (איכה ב ‪ ... ;)20‬טֹו ִבים‬
‫ָהיּו ַח ְל ֵלי ֶח ֶרב ֵמ ַח ְל ֵלי ָר ָעב ֶׁש ֵהם ָיזּובּו ְמ ֻד ָּק ִרים ִמ ְּתנּו ֹבת ָׂש ָדי‪ְ :‬י ֵדי ָנ ִׁשים ַר ֲח ָמ ִנּיֹות ִּבְּׁשלּו ַי ְל ֵדי ֶהן‬

                                                   ‫ָהיּו ְל ָברֹות ָלמֹו ְּב ֶׁש ֶבר ַּבת ַע ִּמי (שם ד ‪   .)10–9‬‬

‫כאן מתברר שאת האב האוכל את בנו בחר‌(ה) המקונ‌ן(ת) שלא להזכיר כלל‪ ,‬אולי כדי להעצים את‬
‫הזוועה‪ .‬ואולם לא רק בקינה ובשירה בחר התנ"ך להתמקד באם האוכלת את בנה‪ .‬סיפור המסופר בספר‬
‫מלכים על מצור שומרון בימי המלך יהורם והנביא אלישע מתמקד אף הוא בנשים האוכלות את ילדיהן‪.‬‬

‫ַו ְי ִהי ָר ָעב ָּגדֹול ְּבׁשֹ ְמרֹון ְו ִהֵּנה ָצ ִרים ָע ֶלי ָה ַעד ֱהיֹות ֹראׁש ֲחמֹור ִּב ְׁשמֹ ִנים ֶּכ ֶסף ְו ֹר ַבע ַה ַּקב [חרייונים]‬
‫ִּד ְביֹו ִנים ַּב ֲח ִמָּׁשה ָכ ֶסף‪ַ :‬ו ְי ִהי ֶמ ֶלְך ִי ְׂש ָר ֵאל ֹע ֵבר ַעל ַהחֹ ָמה ְו ִאָּׁשה ָצ ֲע ָקה ֵא ָליו ֵלא ֹמר הֹו ִׁשי ָעה ֲאדֹ ִני‬
‫ַה ֶּמ ֶלְך‪ַ :‬וּיֹא ֶמר ַאל יֹו ִׁש ֵעְך ה' ֵמ ַא ִין אֹו ִׁשי ֵעְך ֲה ִמן ַהּ ֹג ֶרן אֹו ִמן ַהָּי ֶקב‪ַ :‬וּיֹא ֶמר ָלּה ַה ֶּמ ֶלְך ַמה ָּלְך ַוּ ֹתא ֶמר‬
‫ָה ִאָּׁשה ַהּזֹאת ָא ְמ ָרה ֵא ַלי ְּת ִני ֶאת ְּב ֵנְך ְו ֹנא ְכ ֶלּנּו ַהּיֹום ְו ֶאת ְּב ִני ֹנא ַכל ָמ ָחר‪ַ :‬וְּנ ַבֵּׁשל ֶאת ְּב ִני ַוּ ֹנא ְכ ֵלהּו‬
‫ָו ֹא ַמר ֵא ֶלי ָה ַּבּיֹום ָה ַא ֵחר ְּת ִני ֶאת ְּב ֵנְך ְו ֹנא ְכ ֶלּנּו ַו ַּת ְחִּבא ֶאת ְּב ָנּה‪ְ ַ :‬י ִהי ִכ ְׁשמֹ ַע ַה ֶּמ ֶלְך ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ִאָּׁשה‬
‫ַוִּי ְק ַרע ֶאת ְּב ָג ָדיו ְוהּוא ֹע ֵבר ַעל ַהחֹ ָמה ַוַּי ְרא ָה ָעם ְו ִהֵּנה ַהַּׂשק ַעל ְּב ָׂשרֹו ִמָּב ִית (מלכים ב ו ‪.)30–25‬‬

‫סיפור זה עורר שאלות רבות אצל החוקרים‪ .‬היו מי שראו בו‪ ,‬ובצדק‪ ,‬ראי הפוך של סיפור משפט שלמה‪   .‬‬
‫חוקרת אחת ייחדה לו לאחרונה ספר שלם ובו טענה שאפשר לקרוא אותו כביקורת נוקבת על המלחמה‬
‫בכלל ועל מעמדן של נשים בו כקרבנות בפרט‪ .‬היא סבורה שהמספר דווקא אהד את הנשים והזדהה עמן‪   .‬‬

‫וראו עוד ישעיהו ט ‪ ;19–18‬ירמיהו יח ‪ ;9–8‬יחזקאל ה ‪ .10–8‬אף שגם הללו מנבאים ומתארים קניבליזם בעת מצור‪ ,‬אין‬                     ‫‪2	 6‬‬
‫הם מתמקדים באם האוכלת את בנה‪ .‬וראו גם ברוך (היווני) ב‪' :3–2 ,‬להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל‬
‫השמים כאשר עשה בירושלים ככתוב בתורת משה‪ :‬לאכלנו איש בשר בנו ובשר בתו' (תרגום כהנא‪ ,‬חיצוניים ב‪ ,‬עמ' שנז)‪.‬‬                     ‫‪	27‬‬
‫ת'קרי‪ ,‬בתוך‪ :‬מלחמת היהודים‪ ,‬מהדורת לוב‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,434‬הערה ‪ ,a‬סבור שמדובר כאן בימי בית ראשון ושעל יוספוס היה‬                   ‫‪	28‬‬
‫להכיר טקסט זה‪ .‬ואולם צ'רלס‪ ,‬אפוקריפה ופסוודואפיגרפיה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,575–574‬סבר שחיבור זה נכתב בהשראת המלחמה‬

                           ‫שאותה מתאר יוספוס‪ ,‬ושיכול מאוד להיות שמילים אלה מתייחסות לסיפור מרים בת אלעזר‪.‬‬
                                                                                             ‫לסין‪ ,‬יהורם והאמהות הקניבליות‪.‬‬
                                                                                              ‫הנס־פיאצה‪ ,‬חסרות שם וזכאיות‪.‬‬

                                                                                                                                                                     ‫‪720‬‬
   176   177   178   179   180   181   182   183   184   185   186