Page 206 - josephus_volume_two

‫םישדוקה שדוקב סוטיט‬

‫לנוכח עיניו‪ .‬בספרות חז"ל ניתן תיאור פלסטי של מעשי טיטוס ודבריו עם כניסתו לקודש הקודשים‪,‬‬
‫תיאור אשר הלך ותפח במרוצת הדורות ונוספו לו פרטים רבי עניין‪ .‬יוספוס אינו רומז ולו במילה על‬
‫תחושתו האישית או על הערכתו התאולוגית לנוכח כניסתו של המצביא הנכרי לקודש הקודשים‪,‬‬
‫מקום שרק הכוהן הגדול היה מורשה להיכנס אליו רק פעם בשנה‪ ,‬בעיצומו של היום הקדוש ביותר‪ .‬‬
‫בעיני חכמים כניסת טיטוס לקודש הקודשים ומעשיו היו קריאת תיגר על כוחו של האל ואולי אף על‬
‫עצם קיומו‪ .‬בעיני יוספוס כניסת טיטוס למקדש נראית כעוד אפיזודה בתיאור החורבן‪ .‬לכאורה יוספוס‬
‫הוא היסטוריון נטול פניות‪ ,‬בעוד חכמים משתמשים באפיזודה ההיסטורית כדי להתמודד עם שאלות‬
‫תאולוגיות‪ .‬להלן אבקש להראות שעל אף הנתק לכאורה בין הקורפוסים השונים‪ ,‬יש חוטים סמויים‬
‫הקושרים את חיבורו של ההיסטוריון היהודי לפולמוס התאולוגי העומד במוקד עיונם של חכמים‪ .‬קריאה‬
‫ביוספוס תאפשר להבין טוב יותר את סיפורי חכמים‪ ,‬ומנגד ההבנה המחודשת של הסיפור התלמודי‬
‫הופכת את שתיקתו של יוספוס לשתיקה רועמת‪ .‬על אף האמור לעיל‪ ,‬אדגיש כבר עתה‪ ,‬שהחוטים‬
‫הסמויים והגלויים הללו אינם מעידים בשום פנים על היכרות של חכמים עם כתביו של יוספוס‪ ,‬או על‬

‫מודעות של יוספוס לעמדה שביטאו החכמים‪ .‬‬

‫רקע היסטורי‬

‫כניסת טיטוס למקדש אינה רק אפיזודה היסטורית אלא נודעת לה אף משמעות דתית‪ .‬כדי להבין את‬
‫מלוא משמעותה יש לעמוד בקצרה על טיבו של קודש הקודשים ועל מעמדם של הנכרים במקדש בימי‬
‫בית שני‪ .‬במקרא מוצגת מערכת מדורגת של קדושת המשכן‪ ,‬וממנה נלמדו ההלכות בנוגע למתחמי‬
‫הקדושה השונים בהר הבית ובמקדש‪ .‬המתחם המקודש ביותר במשכן היה קודש הקודשים‪ ,‬שבו היה‬
‫מונח הארון (שמות כו ‪ .)33‬רק הכוהן הגדול היה רשאי להכנס לקודש הקודשים פעם בשנה ביום‬
‫הכיפורים לאחר טקסי טהרה והקרבה ייחודיים (ויקרא טז ‪ .)2‬המשכן עצמו היה אסור בכניסה לכל מי‬
‫שאינם כוהנים (במדבר יח ‪ ,)22‬ואף בני לוי‪ ,‬שמתפקידם היה לשאת את המשכן‪ ,‬לא היו רשאים להיכנס‬
‫פנימה לקחת את כלי המשכן (במדבר ד ‪ .)20-18‬לצד מערכת הקדושה המדורגת התלויה בייחוסו‬
‫הגנאלוגי של האדם וברמת קדושתו (כוהן‪ ,‬לוי‪ ,‬ישראל)‪ ,‬היה איסור על כניסתם של טמאים לתחום‬
‫המקודש (לדוגמה‪ :‬ויקרא יב ‪ ;4‬במדבר יט ‪ )13‬ואף מעבר לו (במדבר ה ‪ .)4-1‬מדרג הקדושה קשור‬
‫בזיקתו של האל עצמו לתחומי הקודש השונים‪ .‬במקום הקדוש ביותר‪ ,‬קודש הקודשים‪ ,‬שוכן האל‪ ,‬ואילו‬

‫יוספוס היה מודע היטב לייחודו ולקדושתו של קודש הקודשים‪ .‬התיאור המפורט של המקדש (מלח' ה ‪,)237-184‬‬ ‫‪ 6‬‬
‫מסתיים בקביעתו כי על פי החוק מותר לכוהן הגדול בלבד להיכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים (שם ‪.)236‬‬ ‫‪ 7‬‬

‫עם זאת אין ספק שיוספוס היה מודע להלוך הרוחות ולתפיסות התאולוגיות שרווחו בציבור היהודי ובקרב המורדים‪ ,‬כפי‬ ‫‪ 8‬‬
‫שהדבר בא לידי ביטוי פעמים רבות‪ .‬לעמדות המורדים כלפי המקדש ראו במיוחד מלח' ה ‪( 459-458 ;412‬והדיון להלן);‬ ‫‪ 9‬‬
‫ו ‪ .295-288‬וראו לדוגמה האופן שבו השתמש קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,529-524 ;513-517‬בדברי יוספוס כדי להבהיר את‬

‫הפולמוס התאולוגי בירושלים בין מצדדי המרד למתנגדיו‪.‬‬
‫אף שהתמונה העולה מהכתובים בנוגע לדרגות הקדושה והיתרי הכניסה ברורה למדי‪ ,‬בכל זאת היא איננה נאמרת‬

‫במפורש במקרא‪ ,‬אלא מוסקת מהכתובים השונים‪ .‬ראו הרן‪ ,‬מקרא ועולמו‪ ,‬עמ' ‪.69-67 ,64-63‬‬
‫למעשה יש בתורה שתי גישות שונות‪ .‬על פי האחת הטמאים אסורים רק במגע עם הקודש‪ ,‬ועל פי האחרת הטמאים‪,‬‬
‫לפחות חלקם‪ ,‬משולחים מהמחנה‪ ,‬היינו הטומאה נאסרה גם בתחום החולין שאינו מקודש‪ .‬ליחסים בין שתי הגישות‬

‫הללו ולפרשנויות השונות שהוצעו‪ ,‬ראו נעם‪ ,‬מקומראן‪ ,‬עמ' ‪.33-27‬‬

‫‪745‬‬