Page 207 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫בקודש נעשות עבודות שונות המיועדות לשרת את האל‪ .‬נוכחות זו עומדת במוקד איסור הראייה‪:‬‬
‫'ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו' (במדבר ד ‪ .)20‬לטענת שמחה שבל‪ ,‬הפועל רא"ה בזיקה לאל‬
‫אינו מבטא דווקא ראייה של ממש‪ ,‬אלא קרבה פיזית למקום שבו נמצא האל‪ .‬קרבה אל הקודש‪ ,‬אשר‬

‫איננה מצייתת במדויק לכללים‪ ,‬מובילה למוות מ ָידי‪ ,‬כמו אצל נדב ואביהוא (ויקרא י ‪ .)6-1‬‬
‫לכאורה דברים אלו כוחם יפה רק בשעה שקודש הקודשים משמש מקום משכן לאל‪ .‬ואולם בבית שני‬
‫קודש הקודשים היה ריק‪ .‬דבר זה היה ידוע אף לרומאים מאז כניסתו של פומפיוס לקודש הקודשים‪ ,‬כפי‬
‫שהדגיש ההיסטוריון הרומי טקיטוס (היסטוריה ה‪ .)9 ,‬למרות זאת נשמרו בקפידה ההלכות האוסרות‬
‫על כניסה לקודש הקודשים‪ ,‬וכן יתר ההלכות המפרטות את תחומי הקדושה והיתרי הכניסה‪ .‬ביטוי‬
‫תמציתי לכך יש במשנה המונה את עשר רמות הקדושה ומסיימת כך‪' :‬ההיכל מקודש ממנו‪ ,‬שאין נכנס‬
‫לשם שלא רחוץ ידים ורגלים; קדש הקדשים מקודש מהם‪ ,‬שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים‬
‫בשעת העבודה' (משנה‪ ,‬כלים א‪ ,‬ט)‪ .‬דברים דומים על קדושתו של קודש הקודשים אומר גם יוספוס‬
‫(מלח' ה ‪ .)236‬הריקנות הפיזית‪ ,‬כלומר חסרון הארון‪ ,‬הכפורת והכרובים‪ ,‬לא התפרשה בהכרח כהעדר‬
‫שכינה‪ .‬מכמה מסורות שנשתמרו בספרות חז"ל ומחוצה לה עולה שהכוהן הגדול אף ראה מראה‬
‫כלשהו בכניסתו לקודש הקודשים‪ .‬מסופר על שמעון הצדיק שמדי שנה היה מתלווה אליו זקן 'לובש‬

‫הרן‪ ,‬מקרא ועולמו‪ ,‬עמ' ‪.81‬‬ ‫‪ 10‬‬
‫בנימין זומר‪ ,‬גופים‪ ,‬עמ' ‪ ,79-38‬עמד בהרחבה על אופני הנוכחות הפיזית של האל במקורות המקראיים השונים‪ .‬על אף‬ ‫‪1 1‬‬
‫‪1 2‬‬
‫קיומם של הבדלים משמעותיים בין מקורות שונים‪ ,‬מכולם עולה שהאל היה נוכח באופן פיזי בקודש הקודשים‪.‬‬
‫ג'יימס בר‪ ,‬תאופניה‪ ,‬הדגיש שהאל המקראי מופיע פעמים רבות כאל שניתן לראותו בעיני אדם‪ .‬זאת בניגוד לתפיסה‬ ‫‪1 3‬‬
‫הימי־ביניימית‪ ,‬ואף לנטייתם של חוקרים רבים להתעלם או להדחיק את ההיבט הגשמי בתיאורי האל במקרא (זומר‪,‬‬ ‫‪ 14‬‬
‫‪ 15‬‬
‫גופים‪ ,‬עמ' ‪.)10-4‬‬
‫שבל‪ ,‬פני האל‪.‬‬ ‫‪ 16‬‬

‫דוגמאות נוספות‪ :‬הפגיעה באנשי בית שמש (שמואל א ו ‪ ;)20-19‬מות עוזה (שמואל ב ו ‪ ;)8-1‬צרעת עוזיהו (דברי הימים‬ ‫‪1 7‬‬
‫ב כו ‪.)21-16‬‬ ‫‪ 18‬‬

‫הארון כבר אבד ככל הנראה בימי בית ראשון‪ .‬חסרונו בולט ברשימת הכלים שהוגלו לבבל (מלכים ב כה ‪ ;17-13‬ירמיהו‬ ‫‪ 19‬‬
‫נב ‪ .)23-17‬ואכן על פי אחת המסורות בחז"ל הארון נגנז בימי יאשיהו (תוספתא‪ ,‬סוטה יג‪ ,‬א)‪ .‬מנחם הרן‪ ,‬מקרא ועולמו‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,154-146‬סבור שהארון כבר אבד במהלך השינויים הפולחניים שהכניס מנשה בבית המקדש‪ .‬עוד לנושא היעלמות‬

‫הארון ראו דיי‪ ,‬ארון; מיליקובסקי‪ ,‬ארון הברית‪ ,‬עמ' ‪.33-25‬‬
‫האופי הבלתי איקוני של האל היהודי (אל חסר דמות) כבר היה ידוע מאז המפגשים הראשונים בין יהודים ליוונים‬
‫בראשית התקופה ההלניסטית (שפר‪ ,‬יודופוביה‪ ,‬עמ' ‪ .)64-54‬על אף זאת רווחו‪ ,‬גם לאחר ימי פומפיוס‪ ,‬שמועות אנטי־‬

‫יהודיות על טיבו הסודי והמזוויע של הפולחן המתבצע בקדש הקדשים (שם‪ ,‬עמ' ‪.)99-84‬‬
‫אמנם המשנה דומה ליוספוס בפרטי הלכות רבים (ראו להלן‪ ,‬הערה ‪ ,)18‬אבל מסתבר שיש בה ממד מלאכותי ומאוחר‪,‬‬

‫שבא לידי ביטוי בין היתר בעצם הציון לקדושת 'הר הבית' (משנה‪ ,‬כלים א‪ ,‬ח)‪ ,‬ראו אליאב‪ ,‬הר הבית‪ ,‬עמ' ‪.87–85‬‬
‫יוספוס גם מציין את המתחמים השונים ואת ההיתרים לקבוצות השונות‪ .‬ראו מלח' ה ‪ ;229-227 ,194-193‬קדמ' יד‬
‫‪ .419-417‬על הדומה והשונה בין הלכת המשנה‪ ,‬תיאוריו של יוספוס ומגילת המקדש ראו שיפמן‪ ,‬הדרה‪ .‬נקודת המוצא‬

‫של שיפמן היא הלכות מגילת המקדש‪ ,‬ונקודת המוצא של ורד נעם‪ ,‬הדרה‪ ,‬היא ההלכה המתוארת אצל יוספוס‪.‬‬
‫ואכן ההבטחה לשיבת האל עצמו למקדש של שבי ציון נמצאת כבר בנבואות חגי (ב ‪' :)9‬גדול יהיה כבוד הבית הזה‬
‫האחרון מן הראשון'‪ .‬על פי הסברו של עסיס‪ ,‬מקדש‪ ,‬ה'כבוד' הוא נוכחות האל במקדש‪ .‬חוקרים אחרים אף טוענים‬
‫שמביטויים שונים בספר בן סירא עולה שלדעת מחברו האל אכן שוכן בירושלים (מולדר‪ ,‬שמעון‪ ,‬עמ' ‪ ;179‬הייוורד‪ ,‬אל‬
‫עליון‪ ,‬עמ' ‪ .)193-191‬גלעד ששון אסף שורה של מסורות תנאיות שמהן עולה שחכמי ארץ־ישראל (תנאים ואמוראים)‬
‫סברו שהשכינה שרתה בבית שני‪ .‬יש לציין שמקצת מסורות אלו מקורן ככל הנראה כבר בימי הבית‪ ,‬ראו ששון‪ ,‬נוכחות‬

‫השכינה‪ ,‬עמ' ‪.64-58‬‬

‫‪746‬‬