Page 211 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫המורדת‪ ,‬נלווה למלחמה במורדים היבט דתי‪ .‬מנקודת המבט של אספסיינוס היה צורך עקרוני בהוכחה‬
‫שהאל הרומי יופיטר עומד לימינו של מייסד השושלת החדשה‪ .‬ההוכחה ניתנה כאשר האל הרומי‬
‫ניצח את האל היהודי והרומאים החריבו את המקדש‪ .‬שווייר אמנם לא ייחס חשיבות מיוחדת לעצם‬
‫הכניסה למקדש‪ ,‬אך לדעתו יוספוס כיסה על כוונתו האמתית של טיטוס ומעשיו בהיכל‪ .‬לדבריו‪ ,‬דווקא‬
‫האגדה בבבלי‪ ,‬המספרת על ביזת המקדש‪ ,‬קרובה יותר למציאות‪ .‬טיטוס בזז את פנים המקדש‪ ,‬כמתואר‬
‫בתלמוד‪ ,‬כדי שכלי המקדש ואוצרותיו יעמדו במוקד תהלוכת הניצחון ברומא‪ ,‬שתמחיש לעין כול את‬

‫גבורת האל הרומי‪ .‬‬

‫כניסת טיטוס למקדש‪ :‬סיפורו של יוספוס‬

‫יוספוס מספר שטיטוס נכנס להיכל והתבונן (‪ )ἐθεάσατο‬בדברים שבתוכו‪ .‬אותו הפועל (‪)ἐθεάσατο‬‬
‫משמש גם לתיאור מעשהו של פומפיוס (מלח' א ‪ ;152‬אך השוו קדמ' יד ‪ .)72‬ואולם יש הבדל ניכר בין‬
‫כניסתו של הכובש הרומי הראשון לזו של מחריב הבית‪ .‬כניסת פומפיוס מתוארת כאמור כאסון ואף‬
‫כחטא‪ ,‬ואילו כלפי כניסת טיטוס נותר יוספוס שווה נפש‪ .‬לפיכך‪ ,‬והיות שיוספוס הזכיר פעמים מספר את‬
‫איסור הכניסה לנכרים לתוך תחום המקדש‪ ,‬עולה השאלה האם אמנם לא הייתה לכניסתו של טיטוס‬
‫לקודש הקודשים שום משמעות דתית בעיני יוספוס‪ ,‬בעיני המורדים היהודים ואף בעיני טיטוס עצמו‪.‬‬
‫להלן אבקש להראות שלכניסת טיטוס לקודש הקודשים הייתה משמעות כזאת הן בעיניו והן בעיני‬

‫המורדים‪ ,‬ואילו יוספוס ביקש להסוות את כוונתו האמתית של פטרונו‪.‬‬
‫אף שיש המחשיבים את יוספוס לסופר הרשמי של החצר הפלאווית‪ ,‬ובייחוד של טיטוס‪ ,‬מסתבר‬
‫שגרסתו לאירועי המרד‪ ,‬ובייחוד לאירועים הקשורים לחורבן המקדש עצמו‪ ,‬איננה בהכרח הגרסה‬
‫שרווחה בחצר הפלאווית‪ ,‬ואף אין לראות בה תיאור אמין של הימים האחרונים של בית המקדש‬
‫בירושלים‪ .‬יעקב ברנייס היה הראשון לעמוד על ההבדלים בין גרסת יוספוס בעניין מועצת המלחמה‬
‫של טיטוס לבין גרסתו של טקיטוס‪ ,‬שלפיה תמך טיטוס בהחרבת המקדש‪ .‬אלון אף הראה שמבין‬

‫שווייר‪ ,‬מקדש‪ ,‬עמ' ‪ .337-308‬שווייר אינו הראשון להצביע על ההיבטים הדתיים של המרד‪ ,‬וראו דברי אלון לעיל‪ ,‬הערה‬ ‫‪ 40‬‬
‫‪ .32‬טענה זו כבר העלה מומסן‪ ,‬כפי שציין אורבך‪ ,‬חז"ל‪ ,‬עמ' ‪ ,77‬הערה ‪ .18‬ראו גם ההפניות של אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ 41‬‬
‫‪ 42‬‬
‫‪ ,208‬הערה ‪.7‬‬ ‫‪4 3‬‬
‫במקום אחר ציין שווייר‪ ,‬מקדש‪ ,‬עמ' ‪ ,91-90‬שלכל אורך ימי בית שני השליט או המצביא הנכרי שניצח ראה לו לזכות‬
‫להיכנס למקדש‪ .‬שווייר מצביע על כך שהיהודים חוו זאת כחילול הקודש‪ ,‬אבל לא בהכרח נתפס הדבר כך בעיני המצביא‬ ‫‪4 4‬‬

‫הנכרי‪.‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.325-324‬‬
‫ריכרד לאקיר‪ ,‬ההיסטוריון היהודי‪ ,‬עמ' ‪ ,127-125‬טען שגרסתו של יוספוס הייתה הגרסה הרשמית של הפלאווים לאירועי‬
‫המרד‪ ,‬והיא נועדה במיוחד להפצה במזרח‪ .‬אחרים הדגישו את ידידותו עם טיטוס (ראו ההפניות אצל מק'לרן‪ ,‬יוספוס‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;281–280‬ברנס‪ ,‬ביזה‪ ,‬עמ' ‪ .142‬ראו גם שטרן‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ .)396-394‬בניגוד לדעה הרווחת‪ ,‬טוען ג'יימס מק'לרן‬
‫שדמותו של טיטוס אצל יוספוס מורכבת‪ ,‬ויש בה גם קווי אופי שליליים בעיקר בכל הנוגע לתפקודו הצבאי‪ .‬מק'לרן‪,‬‬
‫יוספוס‪ ,‬מסביר זאת במחויבותו של יוספוס ליהודי רומא‪ ,‬שלא יכלו לראות בטיטוס דמות מושלמת ונערצת עקב תפקידו‬
‫במרד‪ .‬דברים ברוח זו ראו לאחרונה אצל דן הולנדר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.199-188‬‬
‫ברנייס‪ ,‬סולפיקיוס סוורוס‪ ,‬עמ' ‪ .61-48‬וראו הדיון בערך מועצת המלחמה של טיטוס‪.‬‬

‫‪750‬‬