Page 213 - josephus_volume_two
P. 213
רחש ןב ריאמ
להטיל אימה על המורדים ותומכיהם ,ובכך לסיים את המרד .לאחר שנודע לטיטוס על הפסקת קרבן
התמיד ,הוא הציע ליוחנן להעביר את המלחמה אל מחוץ לעיר ,ובכך למנוע את המשך טימוא המקדש,
ואף לחדש את עבודת הקרבנות (מלח' ו .)95טיטוס עצמו נשא דברים אל היהודים ,והוא שב על
הצעתו להעביר את זירת הקרב למקום אחר והבטיח להם שאף רומאי לא יתקוף ויחלל את המקומות
הקדושים' ,ואנוכי אשמור למענכם את בית המקדש אף בניגוד לרצונכם' (שם .)128הניסיון הנואש
ביותר של טיטוס להציל את המקדש קשור במישרין לתיאור כניסתו לקודש הקודשים .לאחר שנודע
לטיטוס שהמקדש החל לבעור בניגוד לפקודתו הוא זינק מהאוהל וציווה על החיילים לכבות את האש
(שם ,)256אולם הם לא שעו לדבריו .טיטוס נכנס לקודש הקודשים ולאחר מכן הוא שב והורה במשנה
תוקף לכבות את האש' :הוא זינק החוצה ובעצמו ניסה לדבר אל לב חייליו שיכבו את האש ,ו[אף] ציווה
על ליברליוס -קנטוריון מנושאי החניתות -לרסן את [החיילים] ולהכות בשבט את הממרים את
פיו .אך רגשות החמה ,השנאה ליהודים ולהט הקרב גברו הן על יראת הכבוד בפני קיסר הן על הפחד
מפני [הקצין] המנסה לרסנם' (שם .)263-261טיטוס נותר חסר אונים נוכח הלהבות והזעם של חייליו
על היהודים וקודשיהם .מתוך שאון המלחמה והלהבות המאכלות את המקדש ,עולה דמותו של טיטוס
כמצביא שוחר שלום ,המבקש בראש ובראשונה להימנע מפגיעה בבית המקדש.
ואולם ,כפי שציין בצדק רב פאוסטו פרנטה ,הדמות הפייסנית -אך גם חסרת היכולת -של
טיטוס כשומר המקדש היהודי ,כפי שמציירה יוספוס ,אינה אלא ( fictitious figureדמות בדיונית) .
וכפי שקובע פרנטה בהמשך ,כל התיאור של שרפת המקדש (ולא רק תיאור עמדת טיטוס במועצה),
הוא 'זיוף מהתחלה ועד סוף' .בצד הרצון לנקות את פטרונו מאשמת החורבן הייתה לתיאור החיובי
של טיטוס מטרה תאולוגית ופרגמטית .פרנטה מניח שקהל הקוראים של יוספוס היה בין היתר ,אם לא
בעיקר ,הציבור היהודי בתפוצה היוונית־רומית .בעבור אלו ביקש יוספוס להצביע על כך שלא טיטוס
הוא שהחריב את המקדש .המורדים במעשיהם הרעים הניעו את האל להחריב את מקדשו ,ואילו טיטוס
והצבא הרומי היו רק אמצעים בידיו .ככל שמאמציו של טיטוס להציל את המקדש נעשו נואשים יותר,
כך הסתבר שרצון האל להחריב את מקדשו היה חזק יותר וקבע את מהלך המאורעות .כך ביקש יוספוס
לשכנע את קוראיו היהודים שאלוהים נמצא עכשיו לצדה של רומא ,ועל כן אין למרוד בה.
קשה מאוד להניח שטיטוס ,או מי מחברי המעמד הסנטוריאלי הרומי ,היה מוכן לקבל או אפילו
להרהר באפשרות שהמלחמה ביהודים התנהלה על פי תכניתו של אלוהי היהודים .לדידם נועדה רומא
מות הורדוס בידי הנציב .אם כי מדי פעם בפעם ויתרו הרומאים על ההחזקה בבגדים אלו כדי להפגין יחס אוהד ליהודים 53
(קדמ' יח ;90כ .)14-10
54
קרוב בעיני שאף שטיטוס ראה במעשה זה ,כריתת ידי המורדים ,מעשה שראוי לציינו .על חלק ממטבעות Iudea Capta 55
נראים בצד התיאור המוכר של האישה השבויה ליד עץ התמר ,איברים קטועים פזורים על הארץ (.)RIC 165 56
פרנטה ,טיטוס ,עמ' .60
שם ,עמ' .63
שם ,עמ' .67-66מנגד טען סטיב מייסון ,קהל (באותו הקובץ) ,שיוספוס עשה כמיטב יכולתו על מנת לפנות לאליטה
הרומית הלא יהודית .לאחר מאמרו של מייסון ,נמצא באותו הקובץ מאמרו של פרייס ,היסטוריון ,שטען שהאידאולוגיה
היהודית שהנחתה את כתיבתו של יוספוס לא הייתה יכולה להתקבל על דעת הרומאים ,ובפועל קראו את חיבורו בעיקר
יהודי התפוצה היוונית־רומית .פרייס אמנם כתב במפורש שאין הוא דן בשאלת קהל היעד שאליו כיוון יוספוס (שם ,עמ'
,)102אבל דבריו הובנו ואף נתקבלו כראיה לכך שיוספוס כיוון את דבריו לקהל יהודי (שוורץ ,האם היהודים ,עמ' ,83
והערה ;7קורן ,יוספוס ברומא ,עמ' .)79-75
752
