Page 216 - josephus_volume_two
P. 216

‫םישדוקה שדוקב סוטיט‬

         ‫שהיה למעשה במרחק רב מהמקדש‪ .‬אספסיינוס הבין שהאל עצמו נגלה בדמותו של בסילידס‪ ,‬שפירוש‬
                                             ‫שמו הוא‪' :‬בן המלך'‪ ,‬ומכאן הסיק שהשלטון מובטח לו (שם‪   .)4 ,82 ,‬‬

         ‫נוכח מרכזיותו של הממד הדתי בתאולוגיית הניצחון הרומית בכלל‪ ,‬והחשיבות הרבה שנודעה‬
         ‫לכך אצל אספסיינוס בפרט‪ ,‬ועוד יותר מכך משום חשיבותם של אתרי פולחן במזרח הרומי כמנבאים‬
         ‫או מבשרים את עליית השושלת הפלאווית‪ ,‬מזדקרים ביתר חריפות הבעיה והאתגר שהציבו המקדש‬
         ‫בירושלים והאל שבתוכו‪ :‬האם ובאיזה אופן יתאשר שלטונם של הפלאווים בירושלים? השאלה האם‬
         ‫האל היהודי עודנו נמצא במקדש ומגן עליו הטרידה את הנצורים ואת הצרים כאחד‪ .‬עם בואו לירושלים‬
         ‫הכריז יוחנן מגוש חלב‪' :‬גם אם יצמיחו הרומאים כנפיים לא יוכלו לדלג מעל חומת ירושלים' (מלח' ד‬
         ‫‪ .)127‬העיר מוגנת בידי האל‪ .‬אפילו לאחר הפסקת קרבן התמיד סירב יוחנן להיכנע והדגיש ביתר שאת‪,‬‬
         ‫'כי לעולם לא יירא מכיבוש‪ ,‬כי נחלת אלוהים היא העיר' (מלח' ו ‪    .)98‬יוספוס כמובן חשב ואמר אחרת‪.‬‬
         ‫הוא קבע ש'האל הסתלק מן המקומות הקדושים ועומד עתה לצד האנשים שאתם נלחמים בהם' (מלח'‬
         ‫ה ‪ .)412‬כנגד ביטחונו של יוחנן מגוש חלב בקדושת העיר והמקדש קבע יוספוס שהעיר והמקדש טמאים‬

              ‫והאל יביא יחד עם הרומאים את האש שתטהר‪ ,‬היינו תאכל ותחריב‪ ,‬את המקדש (מלח' ו ‪   .)110‬‬
         ‫מה הייתה עמדת הרומאים כלפי קדושת המקדש וכלפי טענת המורדים שהאל מגן על המקדש?‬
         ‫כאמור קיבלו הרומאים לכל אורך שנות שלטונם את טענת היהודים שהמקדש אסור בכניסה לנכרים‪.‬‬
         ‫גם טיטוס הכיר את האיסור ואישר אותו בדבריו למורדים פעמים אחדות (מלח' ו ‪ .)126-124‬טיטוס‬
         ‫אף נימק את הצעתו למורדים להילחם במקום אחר בכך שהצבא הרומי לא ייאלץ לחלל את המקדש‬
         ‫(‪    .)128‬אכן אין בכך כדי לקבוע שטיטוס חשש מהאל היהודי שבמקדש‪ ,‬אבל מסתבר שבמחנה הרומי‬
         ‫היו מי שקיבלו את דברי היהודים שהאל לא יניח להחריב את עירו וביתו‪ .‬קסיוס דיו מספר שלאחר‬
         ‫שהרומאים נחלו כישלונות אחדים במהלך המצור‪ ,‬היו בין החיילים שהצטרפו לכוחות היהודיים‪ ,‬מפני‬
         ‫שחשבו שהעיר אינה ניתנת לכיבוש (קסיוס דיו‪ ,‬היסטוריה סו‪ .)4 ,5 ,‬אמנם מדבריו לא ברור‪ ,‬האם‬
         ‫החיילים ערקו לצד היהודי מפני שקיבלו את אמונת המורדים בקדושת העיר והמקדש‪ ,‬או שהתייאשו‬
         ‫מכיבוש העיר מפני הביצורים הכבירים‪    .‬בהמשך מספר קסיוס דיו שלאחר הבקעת החומה שרפה האש‬

     ‫השוו סיפור זה לתיאורו של סווטוניוס‪ ,‬אספסיינוס‪ .7 ,‬יש הסבורים שסיפור זה משקף את האידאולוגיה האימפריאלית‬                              ‫‪	74‬‬
     ‫של ימי דומיטיאנוס‪ ,‬שטען לאלוהותו ולאלוהות השושלת‪ .‬לדבריהם‪ ,‬אספסיינוס עצמו לא טרח להפיץ סיפורים אלו‬                                  ‫‪	75‬‬
     ‫ברומא‪ .‬ראו לוק‪ ,‬מגע מרפא‪ ,‬עמ' ‪ .84-78‬ואולם גם אם לא הייתה לסיפורים אלו חשיבות רבה בזמן שאספסיינוס כבר‬
                                                                                                                                         ‫‪	76‬‬
                      ‫הגיע לרומא וייצב את שלטונו‪ ,‬ודאי שהייתה חשיבות מרובה לשמועות אלו כל עוד הוא שהה במצרים‪.‬‬                            ‫‪	77‬‬
     ‫אוריאל רפפורט‪ ,‬יוחנן‪ ,‬עמ' ‪ ,89-88‬סבור שהאמונה בקדושתה של ירושלים ובחסינותה הייתה רכיב חשוב בתפיסתו‬                                  ‫‪7	 8‬‬
     ‫הדתית של יוחנן מגוש חלב‪ ,‬וכבר הצביע על כך בער‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ ,143‬והערות ‪ .63-62‬פלוסר‪ ,‬יהדות בית שני‪ ,‬חכמיה‪,‬‬
     ‫עמ' ‪ ,63-54‬הראה שרעיון זה ראשיתו‪ ,‬לכל המאוחר‪ ,‬כבר באמצע המאה הראשונה לפה"ס‪ ,‬ויש לו ביטויים רבים ומגוונים‬
     ‫בספרות הבית השני‪ .‬על מרכזיותה של אמונה זו במהלך המרד ראו גם הנגל‪ ,‬קנאים‪ ,‬עמ' ‪ ;221-222‬מיצ'לק‪ ,‬מלאכים‪,‬‬

                                                                                                                                ‫עמ' ‪.65‬‬
     ‫פלוסר‪ ,‬יהדות בית שני‪ ,‬חכמיה‪ ,‬עמ' ‪ ,61‬טוען שיוספוס לא רק הגן על הרומאים‪ ,‬אלא הציב כלפי המורדים דגם אסכטולוגי‬

                                                                                                                                  ‫אחר‪.‬‬
     ‫אם כי יש להניח שהפסוק האחרון הוא בגדר משאלת לב של יוספוס ולא דבריו המקוריים של טיטוס (צ'פמן‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ'‬
     ‫‪ .)302-301‬במיוחד יש לשים לב שמשפט אחד לפני כן כבר קבע טיטוס שלדעתו האל עזב את המקדש (מלח' ו ‪ ,)127‬על‬

                                                                                                                   ‫טענה זו ראו להלן‪.‬‬
     ‫הנגל‪ ,‬קנאים‪ ,‬עמ' ‪ ,222 ,199-198‬הערה ‪ ,390‬סבור שהחיילים הרומים שערקו התגיירו לגמרי משום שנוכחו בעצמת‬
     ‫האל היהודי‪ ,‬וכך גם הבין קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,504‬הערה ‪ ,125‬את דברי קסיוס דיו‪ .‬מנגד טען שעיה כהן‪ ,‬התחלות‪,‬‬

‫‪755‬‬
   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220   221