Page 219 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫בין אספסיינוס באלכסנדריה לטיטוס בירושלים היא אמנם ספרותית‪ ,‬אבל סמיכות הזמנים בין מעשי‬
‫האב ובנו ודאי לא נעלמה מעיניהם של בני הדור‪ .‬שעה שאספסיינוס זכה לאישור ולהצלחה במקדשי‬
‫אלכסנדריה‪ ,‬עדיין עמד המקדש בירושלים על תלו והתריס כלפי האימפריה הרומית‪ .‬לפיכך מתחדדת‬
‫עוד יותר שאלת עמדתו ומעשיו של האל היהודי במקדש שבירושלים‪ .‬לא מתקבל על הדעת שכניסתו של‬
‫טיטוס לקודש הקודשים‪ ,‬על רקע דבריו שלו בנוגע למקדש‪ ,‬ועל רקע הצורך הדחוף בלגיטימציה דתית‪,‬‬
‫בייחוד מצד אלים ומקדשים מזרחיים‪ ,‬שכניסה זו לתוך הקודש הייתה בגדר טיול תיירותי‪ ,‬התבוננות‬
‫סקרנית ברהיטי בית המקדש ותו לא‪ .‬ראשית‪ ,‬יש להניח שטיטוס ניצל את הכניסה למקדש לצורך ביזה‪.‬‬
‫הפרוכות והריהוט לא היו שורדים את השרפה הגדולה שכילתה את המקדש (מלח' ו ‪ .)266‬לביזת‬
‫המקדש נודעה לימים משמעות דתית־פוליטית כאשר פריטים אלו הוצגו במצעד הניצחון ברומא‪ ,‬‬
‫ולאחר מכן במקדש השלום ובארמונו של אספסיינוס‪ .‬חשוב מכך‪ ,‬עם כניסתו של טיטוס למקדש הוא‬
‫פגע ביודעין באיסור היהודי‪ ,‬שהוא עצמו הזכיר ימים ספורים לפני כן‪' :‬האם לא אתם קבעתם בו‬
‫[=בסורג]‪ ,‬ברווחים קבועים‪ ,‬את הלוחות שבהם נחקקה באותיות יווניות ובאותיות שלנו [=לטינית]‬
‫ההוראה האוסרת לעבור מעבר לסורג הזה? האם לא הפקדנו בידכם את הרשות להמית כל אדם העובר‬
‫על איסור זה‪ ,‬אף אם אזרח רומי הוא?' (שם ‪ .)125-124‬כניסתו של טיטוס משמעותה ביטול ההכרה של‬
‫הרומאים בקדושת המקום‪ .‬עם כניסתו לתוך קודש הקודשים הוכיח טיטוס שהאל היהודי אינו שומר‬
‫עוד על ביתו‪ .‬הוא הראה ליהודים ולרומאים‪ ,‬שהאמינו בקדושת המקום ובנוכחות האלוהית המגנה עליו‪,‬‬

‫שמדובר ב'בבניין מפואר'‪ ,‬אך 'נטול רוח חיים'‪.‬‬
‫באופן דומה יש להבין את התבוננותו של טיטוס בקודש הקודשים‪ .‬יוספוס כותב שטיטוס 'התבונן‬
‫בקודש הקדשים ובמה שבתוכו ‪ -‬דברים העולים בהרבה על שמועתם בקרב הנכרים ושאינם נופלים‬
‫מן השבח והתהילה בקרב בני עמנו' (שם ‪ .)260‬יוספוס לא תיאר את רגשותיו‪ ,‬מחשבותיו ומעשיו של‬

‫אספסיינוס בא לאלכסנדריה בתחילת חורף ‪( 69‬ככל הנראה בחודש נובמבר) ושהה שם עד סוף יולי‪ ,‬ואולי אף עד תחילת‬ ‫‪8 9‬‬
‫אוגוסט ‪( 70‬הנריך‪ ,‬ביקור‪ ,‬עמ' ‪ ,54‬הערה ‪ ,)11‬כך שלמעשה הוא היה קרוב למדי לאירועים בירושלים‪ ,‬ויש להניח שדעת‬ ‫‪ 90‬‬
‫‪ 91‬‬
‫הקהל באלכסנדריה אף הייתה עשויה להיות מושפעת מהם‪.‬‬
‫כפי שהעיר פרנטה‪ ,‬טיטוס‪ ,‬עמ' ‪ ,66-65‬הדרך היחידה להסביר את הופעתם של הפרוכת וחפצים נוספים מפנים המקדש‬ ‫‪ 92‬‬

‫בתהלוכה ברומא‪ ,‬היא בכך שהמקדש נבזז באופן מסודר בהוראת טיטוס‪.‬‬
‫יוספוס עושה הבחנה בין טיטוס‪ ,‬המתבונן במקדש ובאוצרותיו (מלח' ו ‪ ,)260‬לבין החיילים שציפו לבזוז את המקדש‬
‫לצרכים אישיים (מלח' ו ‪ .)271 ,264‬אכן כיבושי ערים‪ ,‬בייחוד לאחר מצור קשה וממושך‪ ,‬לוו במעשי ביזה נטולי רסן של‬
‫החיילים‪ ,‬כפי שמתאר יוספוס‪ ,‬אבל ברור שכלי המקדש שהוצגו במצעד הניצחון לא נבזזו בידי החיילים‪ ,‬אלא הוצאו‬
‫באופן מסודר על פי הנחיית טיטוס (ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ .)90‬יוספוס אמנם כותב שביזת המקדש בידי החיילים נעשתה‬
‫בטרם הושלם הכיבוש (מלח' ו ‪ ,)271 ,264‬אבל הדבר אינו מתקבל על הדעת לפי הידוע לנו על דרכי הפעולה של הצבא‬
‫הרומי‪ ,‬ראו זיולקובסקי‪ ,‬ביזת ערים‪ ,‬ובמיוחד על מחויבותם של החיילים להשלמת הלחימה בטרם יפתחו בביזה‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,82‬אם כי כמובן לא בכל מקרה הייתה הביזה מאורגנת ולרצון המצביא (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)82-80‬קריאה זהירה מגלה שגם‬
‫במצור על ירושלים נשמר הנוהל‪ .‬רק לאחר השלמת כיבוש המקדש וחיסול קני המורדים האחרונים במתחם הר הבית‬
‫נאמר שטיטוס החליט לפעול על פי 'נוהג המלחמה‪ ,‬והוא מסר את העיר בידי חייליו לשריפה ולביזה' (מלח' ו ‪ .)353‬מכאן‬

‫משתמע שטיטוס ניהל היטב את צבאו‪ ,‬בניגוד לאזלת היד שלכאורה גילה בניסיון להגן על המקדש‪.‬‬
‫קרבן התמיד שפסק בי"ז בתמוז היה העילה לדו־שיח בין המורדים לטיטוס‪ .‬לאחר הפסקת הקרבן ערקו חלק מתושבי‬
‫ירושלים‪ ,‬וטיטוס הושיבם בגופנא (מלח' ו ‪ .)116-115‬בשל שמועות שטיטוס רצח את השבויים הוא החזירם מגופנא‬
‫(שם ‪ ,)118‬ובנוכחותם הוא השיב את אשר השיב למורדים‪ .‬יש להניח שכל זה ארך ימים מספר‪ .‬התאריך הבא המוזכר‬

‫הוא כ"ד בתמוז (שם ‪ .)166‬הדו־שיח התנהל כנראה בכ' או בכ"א בתמוז‪.‬‬

‫‪758‬‬