Page 222 - josephus_volume_two
P. 222

‫םישדוקה שדוקב סוטיט‬

          ‫למקדש; (‪ )2‬קריעת הפרוכת בסיף; (‪ )3‬קריאה לאל‪' :‬אם אלוה הוא יבוא וימחה'; (‪ )4‬טענה בדבר חוסר‬
                                                                                                  ‫היעילות של הקרבנות‪.‬‬

          ‫המרכיב המשותף לכל המסורות‪ ,‬הן התנאיות והן האמוראיות‪ ,‬הוא הכניסה למקדש וקריעת‬
          ‫הפרוכת ‪   1‬בחרב או בסיף‪   1 .‬אמנם הגרסות חלוקות בפועל המשמש לקריעת הפרוכת‪ :‬גידד‪ ,‬גידר‪ ,‬גדד‪,‬‬
          ‫גירר‪ .‬אך עניינם של כל הפעלים אחד הוא‪ :‬קריעת הפרוכת‪   1 .‬מסורת זו קרובה לדברי יוספוס‪ .‬אמנם‬
          ‫יוספוס לא ציין את קריעת הפרוכת‪ ,‬אבל היות שבהמשך הוא סיפר על הימצאות הפרוכת בתהלוכת‬
          ‫השלל (מלח' ז ‪ ,)162‬מסתבר שהיא הוצאה מן המקדש בידי טיטוס או מי מאנשיו‪   1 .‬סביר להניח‬
          ‫שמקורה של המסורת הוא בעדות ראייה של אנשי ירושלים שהיו ברחבת המקדש במהלך הקרבות עם‬
          ‫הרומאים‪   1 .‬חשוב להדגיש דבר זה היות שמכאן ואילך מתפצלות ומתגוונות המסורות בנוגע למעשיו‬
          ‫של טיטוס והדברים שהטיח כלפי מעלה‪ .‬ההרחבה הראשונה ככל הנראה מאשימה את טיטוס שהוא גם‬
          ‫'חירף וגידף'‪ ,‬כך במכילתא לדברים‪   1 ,‬ב"ר‪ ,‬בנוסח הרחב של ויק"ר ובאדר"נ‪ .‬התוספת עשויה לנבוע הן‬
          ‫מהרחבה ספרותית שמטרתה להעצים את חטאיו של טיטוס‪ ,‬והן מהסיפא של הדרשה‪' :‬על כולם המקום‬
          ‫מותר על חילול השם פורע מיד'‪   1 .‬האשמת טיטוס בחילול השם הצריכה את הדרשן לא להסתפק רק‬

            ‫טיטוס‪ .‬הביטוי הקרוב ביותר לקשר של אספסיינוס לחורבן נמצא בסדר עולם (ל [עמ' ‪' :)]323‬מפולימוס שלאסוירוס עד‬
            ‫פולמוס שלאספסינוס שמונים שנה‪ ,‬אילו בפני הבית'‪ .‬מיליקובסקי‪ ,‬סדר עולם‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,543‬למד מהביטוי 'אילו בפני הבית'‪,‬‬
            ‫שסדר עולם מודע לכך שדווקא מלחמות אלו היו בפני הבית‪ ,‬ולא המאוחרות יותר‪ .‬אבל גם כאן לא נאמר שאספסיינוס‬
            ‫החריב את בית המקדש או שרף אותו‪ .‬בירושלמי (מגילה ג‪ ,‬א [עג ע"ד]‪ ,‬עמ' ‪ ,)762‬מצויה מסורת המייחסת לאספסיינוס‬
            ‫את חורבנם של ‪ 480‬בתי כנסת ואף את החרבת בית המדרש של רבן יוחנן בן זכאי (!)‪ ,‬אבל לא נאמר בה דבר על חורבן‬
            ‫המקדש‪ .‬על אף כל האמור לעיל אני מתקשה להניח שהמדרש באיכ"ר ומקבילותיו הם שיצרו זיקה זו‪ .‬ייתכן שהעדר‬
            ‫סיפורים ומסורות מפורטים על החורבן מהקורפוסים התנאיים השונים גרם להיחלשות הזיקה בין טיטוס לאספסיינוס‬

                                                                                     ‫ובין טיטוס לחורבן בחלק מגלגולי הסיפור על טיטוס‪.‬‬
            ‫‪ 1	 01‬המדרש היחיד שאינו מזכיר את קריעת הפרוכת כלל הוא פרקי דרבי אליעזר (פרק מח)‪ ,‬אם כי ברור לחלוטין שהוא מכיר‬

                         ‫את אגדת היתוש‪ .‬מסתבר שההשמטה נובעת מההקשר המקומי של המדרש העוסק רק בגאוותו של טיטוס‪.‬‬
            ‫‪ 	102‬אמנם לא בכל הגרסות מוזכרים החרב או הסיף (ראו מכילתא לדברים [ובשינויי הנוסח‪ ,‬הערה ‪ ;]8‬בבלי‪ ,‬מ; פדר"כ כו‪,‬‬
            ‫ב [עמ' ‪ ;]392‬דברים רבה)‪ ,‬אבל קריעת הפרוכת מובאת בכולן‪ .‬במרבית הגרסות טיטוס משתמש בסייף‪ ,‬המונח השגור‬
            ‫בלשון חז"ל‪ ,‬אם כי בויק"ר ובמדרשים נוספים המושפעים ממנו הוא משתמש בחרב‪ ,‬המונח המקראי (קה"ר ה‪ ,‬ח‪ .‬ראו‬
            ‫גם‪ :‬מדרש תהלים קכא‪ ,‬ג [עמ' ‪ ,)]505‬ואין בין חרב לסיף ולא כלום‪ ,‬ראו 'והבאתי עליכם חרב נוקמת‪ ...‬מה נקימה האמור‬

                                                                                   ‫להלן בסייף אף כן בסייף' (מדרשב"י כא‪ ,‬יב [עמ' ‪.)]169‬‬
            ‫‪ 1	 03‬ייתכן שהפועל המקורי הוא 'גירר'‪ ,‬וראו ליברמן‪ ,‬דברים רבה‪ ,‬עמ' ‪ ,21‬הערה ‪ .10‬ראו גם ערוך השלם‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪,249-248‬‬

                                                                                                                                     ‫ערך 'גדר'‪.‬‬
                                                                                                                          ‫‪ 	104‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.90‬‬
            ‫‪ 1	 05‬חוקרים שאינם מכירים בזיקה ליוספוס‪ ,‬טוענים שמוטיב קריעת הפרוכת קשור למותו של ישו‪' :‬וישוע צעק בקול גדול‬
            ‫ונפח את רוחו‪ :‬ופרוכת ההיכל נקרעה לשניים‪ ,‬מלמעלה עד למטה' (מרקוס טו ‪ ,38–37‬והמקבילות)‪ .‬פאולוס הסביר‬
            ‫שהפרוכת היא דימוי לגופו של ישו וקריעתה היא מותו‪ .‬האגדה היהודית‪ ,‬על פי ישראל יובל‪ ,‬משחזרת את הסיפור הנוצרי‬
            ‫דרך דמותו של טיטוס ונקמת האל במחלל המקדש (יובל‪ ,‬נקמת ה'‪ ,‬עמ' ‪ ,)369‬ובעקבותיו ישראלי־טרן‪ ,‬אגדות החורבן‪,‬‬
            ‫עמ' ‪ .77‬שניהם מסתמכים על מוטיב הדם ובמיוחד על גרסת הבבלי‪' :‬וכסבור הרג את עצמו'‪ .‬מוטיבים אלו נעדרים‬
            ‫לחלוטין במקורות התנאיים‪ ,‬ואילו ההשוואה לדיווחו של יוספוס ולתיאור ההיסטורי מטה להנחה שאכן מקורם של‬
            ‫הדברים בהתרחשויות על רחבת הר הבית במהלך החורבן‪ .‬קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,508‬הערה ‪ ,147‬ביקר את עצם הניסיון‬
                                                           ‫לקשור את סיפור טיטוס‪ ,‬ואף את הסיפור המפותח‪ ,‬לפולמוס היהודי הנוצרי‪.‬‬
            ‫‪ 	106‬ככלל בנוסח המכילתא לדברים בדרשה זו יש נטייה מסוימת להרחבה‪ .‬בפתח הדרשות של ר' יהודה ור' נחמיה המכילתא‬
                                                          ‫מביאה פעם נוספת את הפסוק 'ואמר אי אלהימו'‪ ,‬וראו כהנא‪ ,‬דפים‪ ,‬עמ' ‪.177‬‬
            ‫‪ 	107‬עמד על כך גם שרמר‪ ,‬מדרש‪ ,‬עמ' ‪ .236‬אמנם בתלמוד הבבלי לא ניתנים דבריו של טיטוס ('אם אלוה הוא‪ )'...‬ובמקרה זה‬

‫‪761‬‬
   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227