Page 225 - josephus_volume_two
P. 225

‫רחש ןב ריאמ‬

‫[על פי כהנא‪ ,‬קטעי גניזה‪ ,‬עמ' ‪   1 .)]355‬אורבך סבר שמקורה של הטענה בחוגים רומיים שלעגו ליהודים‬
          ‫לאחר החורבן‪   1 .‬שרמר טען‪ ,‬שלא רק הרומאים חשבו כך‪ ,‬אלא אף יהודים שחוו את החורבן‪.‬‬

‫ייתכן שחכמים לא היו זקוקים לכל אלו‪ .‬המסגרת הדרשנית לפסוקי האזינו חייבה העלאת טענות‬
‫שונות‪ .‬כאשר הדרשן בא לבחור ולהתאים את הטענות כלפי האל‪ ,‬הוא יכול היה להשתמש באלה שהעלו‬
‫בזמנו שלו יהודים ושאינם יהודים‪ ,‬אבל הוא גם היה עשוי לפנות למאגר המסורות המקראיות והבתר־‬
‫מקראיות שעסקו בכך‪ .‬ואכן הטענה בדבר חוסר יכולתו או העדר גבורתו של האל מופיעה כבר במקרא‬
‫וממשיכה להתגלגל בספרות הבית השני‪ .‬רבשקה הטיח דברים כנגד כוחו של האל‪' :‬ההצל הצילו אלהי‬
‫הגוים איש את ארצו מיד מלך אשור‪ :‬איה אלהי חמת וארפד איה אלהי ספרוים הנע ועוה כי הצילו את‬
‫שמרון מידי‪ :‬מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי' (מלכים ב‬
‫יח ‪ .)35–33‬הטענה 'איה אלהי ‪ 'X‬אין משמעה כפירה בעצם קיומו של האל המקומי‪ ,‬אלא בדבר יכולתם‬
‫של האלים המקומיים להתמודד עם מלך אשור‪ ,‬כפי שעולה מדברי הסיום של נאום רבשקה‪   1 .‬כזכור‪,‬‬
‫כבר במקרא הוצגו דברי רבשקה כ'חירוף וגידוף' (ישעיהו לז ‪   1 .)23‬בעקבות זה נבחן את דבריהם של‬
‫שליטים נכרים בתקופת בית שני שאף הם כונו 'מגדפים'‪ .‬בסכוליון פ למגילת תענית מכונה ניקנור 'מחרף‬
‫ומגדף'‪   1 .‬תוכן דבריו נמצא במק"ב (טו ‪' :)5-3‬שאל הרשע המרושע‪ :‬האם יש בשמים שליט שציווה‬
‫לחגוג את ימי השבת? וכאשר הם הצהירו‪ :‬יש ‪ -‬האדון החי‪ ,‬הוא השליט בשמים‪ ...‬אמר האחר (ניקנור)‪:‬‬
‫ואילו אני השליט בארץ‪ ,‬המצווה ליטול כלי נשק ולהשלים את משימות המלך'‪ .‬בספר דניאל (יא ‪)36‬‬
‫נאמר על מלך הצפון‪ ,‬הוא אנטיוכוס אפיפנס‪' :‬ועל אל אלים ידבר נפלאות'‪ .‬אנטיוכוס טען שכוחו גדול‬
‫מזה של 'אל אלים'‪ ,‬הוא אלוהי ישראל‪ .‬ואכן לא למותר לציין שבקטע מקומראן מכונה אנטיוכוס 'מלך‬
‫גדפן'‪   1 .‬גם פומפיוס נתפס בעיני בני הדור‪ ,‬שראו את עלייתו ונפילתו‪ ,‬כמי שהתגאה כלפי האל (מזמורי‬
‫שלמה ב ‪ )1‬וחירף את ירושלים (שם ‪ .)19‬בהמשך מובאים דברי פומפיוס‪' :‬אמר אנוכי אדון יבשה וים‬
‫אהיה‪ ,‬ולא ידע כי גדול אלוהים אדיר הוא ברב כוחו' (שם ‪ .)29‬שני מוטיבים בפסוק זה נקשרים לסיפורי‬
‫טיטוס‪ .‬ראשית‪ ,‬עצם הטענה בדבר כוחו של פומפיוס והתעלמותו מכוחו של האל 'ולא ידע‪ ...‬כי אדיר‬
‫הוא ברב כוחו'; שנית‪ ,‬השליטה בים וביבשה‪ ,‬אם כי בשונה מהאופן שבו הדברים מובעים מפי טיטוס‪.‬‬
‫נראה בעיני שמסורות אלו‪ ,‬המייחסות לשליטים נכרים ‪ -‬ובייחוד לאלו שחיללו או ביקשו לחלל את‬
‫המקדש ‪ -‬זלזול בכוחו של האל היהודי‪ ,‬מצאו את המשכן בדברי חכמים על טיטוס‪ .‬נראה שגם ניסוחה‬
‫של הטענה במכילתא לדברים‪' :‬שאין בו כח'‪ ,‬מקורה בדברי האל בספר ישעיה‌ו (נ ‪' :)2‬הקצור קצרה ידי‬

                                                                               ‫מפדות ואם אין בי כח להציל'‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬לא בכל המקבילות מובאת טענה זו‪ .‬בב"ר‪ ,‬בנוסח אחד של הסיפור בויק"ר (כ‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' תנח)‬
‫ובפדר"כ לא מובאים כלל דברים בשמו של טיטוס‪ .‬בנוסח המורחב של הסיפור בויק"ר (כב‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' תק)‬
‫הוא מעלה טענה אחרת לחלוטין‪' :‬התחיל מחרף ומגדף כלפי למעלה‪ ,‬אמ'‪ :‬לא דמי ההוא דעבד קרבא‬
‫עם מלכא במדברא ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה'‪ .‬סיפור טיטוס‬

‫‪ 	115‬בספרי לדברים יש גרסות שונות‪ ,‬בחלקן מוזכר 'כח' ובחלקן לא‪ .‬ראו חילופי הנוסח אצל כהנא‪ ,‬מכילתות‪ ,‬עמ' ‪.191‬‬
                                                                                                       ‫‪ 	116‬אורבך‪ ,‬חז"ל‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬

                                                                                             ‫‪ 	117‬רודמן‪ ,‬רבשקה‪ ,‬עמ' ‪.109-108‬‬
                                                                                     ‫‪ 1	 18‬ובעקבות זאת בספר בן סירא מח ‪.18‬‬

                                                                                              ‫‪ 	119‬נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪.118‬‬
                                                                                                       ‫‪ 1	 20‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.108‬‬

                                                                                                                                  ‫‪764‬‬
   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230