Page 228 - josephus_volume_two
P. 228
םישדוקה שדוקב סוטיט
בים ,ועל שניהם עמד הנחשול לטבעם ,אלא שזה סיים את מסעו ברומא ומת בייסורים וזה סיים את
מסעו בירושלים ונעשה לו נס .ההשוואה שעושה טיטוס בין כוחו של האל בים וביבשה מצויה אף היא
בספרות חז"ל' :אפי' תימר קוזמוקלטור שולט ביבשה שמא שולט בים? אבל הקב"ה שולט בים ושולט
ביבשה' (ירושלמי ,ברכות ט ,א [יג ע"ב] ,עמ' .)68ומיד לאחר מכן מובא סיפור מהתוספתא (נידה ה ,יז)
על אותו תינוק שהפליג בספינה 'ועמד עליהן נחשול בים' וכיוון שלא הועילו תפילותיהם של המלחים
לאליליהם אמר להם התינוק' :זעקו למי שברא את הים' 1 .סוגיית הירושלמי ,וודאי אבני הבניין שלה,
משתבצים היטב בלשונו ובתכניו של סיפור הפלגתו של טיטוס בים.
שיאו של הסיפור הוא בעונש שקיבל טיטוס עם עלייתו ליבשה ,כאשר היתוש נכנס לראשו .קיסטר
כבר הצביע על השימוש ביתוש (או זבוב עוקצני) ככלי לנקמה בעל משמעות תאולוגית אצל פילון 1 .
לוינסון הסביר את הנקמה בטיטוס כהיפוך ספרותי לחטאיו היסודיים .המצביא הרומי חדר למקדש
ולקודש הקודשים וכעת גופו נחדר על ידי יתוש .טיטוס עשה פרודיה על טקסי יום הכיפורים וכעת גופו
הוא פרודיה על סיפור לידת אתנה מתוך ראשו של זאוס 1 .תוספות אלו יש בהן עניין רב להכרת עולמם
התרבותי והרעיוני של היהודים בתקופה האמוראית ,ובעיקר יש לעמוד על משמעות המעבר מהגרסה
'המתריסה' של סיפור טיטוס ,כפי שמכנה זאת ישראלי־טרן ,המסתיימת בשתיקתו של האל ,לגרסה
'המענישה' המספרת על נקמת האל 1 .ואולם התוספות הללו ,המעידות על מקורות ההשראה הרבים
והמגוונים של החכמים 1 ,אין בהם עניין למתעניין במעשיו של טיטוס וחייליו על הר הבית.
סיכום
חכמים ויוספוס כאחד מספרים על כניסתו של טיטוס לקודש הקודשים .חכמים ויוספוס כאחד גם
מזכירים ,אם כי בהקשרים שונים ,את פרוכת המקדש בזיקה לטיטוס .נראה ששתי המסורות יסודן
בעדות ראייה למעשיו של טיטוס בתוך המקדש מצדם של המון החיילים והיהודים שגדשו את רחבת הר
הבית והמקדש .ואולם הערכת מעשי טיטוס שונה לחלוטין .בעיני חכמים כניסתו של טיטוס היא שיאו
של חילול השם והם שמו בפיו דברי התרסה כלפי האל .אין ספק שדברי חכמים משקפים כיצד נתפסו
131אמנם בירושלמי (ברכות ט ,א [יג ע"ב] ,עמ' )68מופיע הסיפור עם הרחבות רבות ובלשונות שונים ,המעידים על עיבודו.
כך במקום 'הנחשול' נאמר' :עמד עליהם סער גדול בים' .זהו ודאי שיבוץ מקראי מסיפור יונה' :ויהי סער גדול בים' (יונה
א .)4הסיפור ממשיך ומתאר את מעשיהם של יורדי הים בתום ההפלגה .כל אחד פונה לעבוד את אליליו והתינוק מוכיח
אותם על חוסר הטעם שבכך ,שהרי אליליהם לא הושיעו אותם ,בעוד האל היהודי הוא בעל יכולת להושיע בכל מקום,
ראו אורבך ,חז"ל ,עמ' .70
132קיסטר ,ביאורים ,עמ' .508
133לוינסון ,הצגות דמים ,עמ' .44-38
134ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .80-76
135הרכבן של התוספות האמוראיות הללו משתנה ממקום למקום .בנוסח הרחב של ויק"ר (ובעקבות זאת בקה"ר ובמדרש
תנחומא) ,באדר"נ נו"ב ובתלמוד הבבלי מופיעות כל התוספות בשינויי לשון מסוימים .בבראשית רבה מופיעה נקמת
היתוש ,אך כל יתר המוטיבים (דם ,הפלגה בים ,בית המרחץ) אינם מופיעים כלל .לעומת זאת ,בויק"ר בנוסח הקצר
מופיע מוטיב הדם ,אבל הסיפור הוא חלק מהגרסה המתריסה ומסתיים במילים' :גידר את הפרכת ויצתה חרבו מלאה דם
ונכנס בשלום ויצא בשלום' (ויק"ר כ ,ה [עמ' תנח]) .קשה לדעת האם נוסח קצר פירושו נוסח מקוצר של האגדה הרחבה
והמלאה ,או שמא תהליך המילוי והעיבוי נעשה שלבים שלבים.
767
