Page 224 - josephus_volume_two
P. 224

‫םישדוקה שדוקב סוטיט‬

          ‫היה קיים‪ ,‬אבל היישוב היהודי נפגע פגיעה אנושה‪ .‬חכמים מספרים על ההרג ההמוני שנעשה בחיילי בר‬
          ‫כוכבא ובאנשי ביתר (ירושלמי‪ ,‬תענית ד‪ ,‬ו [סט ע"ב]‪ ,‬עמ' ‪ .)734‬ייתכן שטענה עמומה שבמקורה נגעה‬

                                           ‫לכבוד האל והמקדש‪ ,‬הוסבה מאוחר יותר לכבוד האל המתגלם בבניו‪  1 .‬‬
          ‫בדברים רבה מובאת טענת טיטוס כך‪' :‬אם יש כאן אלוה יעמוד עליכם‪ ,‬שנא'‪" :‬ואמ' אי אלהימו"‬
          ‫(דברים לב ‪ .')37‬גרסה זו מגלה קרבה מסוימת לנוסח המכילתא; בשניהם נדרש האל 'לעמוד' ‪ -‬היינו‬
          ‫להגן על בניו‪ .‬אך בשונה מהמכילתא השאלה‪/‬טענה כאן היא 'היכן אלוהים'‪ .‬חוסר המחאה של האל כלפי‬
          ‫מה שטיטוס מעולל לבניו איננה ראיה שהוא עומד לצד רומא‪ ,‬אלא שהוא אינו נמצא במקדש‪ .‬תמיכה‬
          ‫נוספת לנוסח זה של הטענה נמצאת בקטע גניזה של אדר"נ‪' :‬חרבו את כל ירושלם עד שהגיעו להיכל‪.‬‬
          ‫וכיון שהגיעו להיכל התחילו קראים ואמרים "כי אן האיש בביתו וגמ ' " (משלי ז ‪ .)19‬אמרו אילו לאילו‬
          ‫[אף] על פי שהלך חוזר הוא‪ ,‬שנ'‪" :‬צרור הכסף לקח בידו וגמ ' " (שם ‪ ...)20‬ושם היה אדם רשע טיטוס‬
          ‫בן אשתו שלאספסינוס'‪   1 .‬בשונה ממרבית מקורות חז"ל‪ ,‬בעל אדר"נ קשר את מעשה טיטוס לתיאור‬
          ‫החורבן (בנו"ב בלבד)‪ .‬טענת החיילים הרומאים שכבשו את ירושלים ונמצאים כעת בפתח ההיכל דומה‬
          ‫לדברי טיטוס בדברים רבה‪ :‬האל עזב את מקדשו‪ .‬עם זאת חששו החיילים להיכנס מפני שהוא עתיד‬
          ‫לשוב‪ .‬טענה זו ‪ -‬האל נטש את המקדש ‪ -‬היא הטענה שהתעמולה הפלאווית ביקשה לקדם‪ ,‬כפי‬
          ‫שהדבר בא לידי ביטוי בסיפור של טקיטוס על יציאת האלים ובדברי טיטוס‪ .‬ואכן ראינו שדברי טיטוס‬

                ‫הופנו למורדים‪ ,‬אך לפי אדר"נ זו תעמולה שנועדה לצורכי פנים ‪ -‬להפיג חששות אצל הרומאים‪.‬‬
          ‫בהמשך מובאים באדר"נ הדברים הבאים משמו של טיטוס‪' :‬והתחיל מחרף ומגדף ומנאץ ומרקק כלפי‬
          ‫מעלה ואמ'‪ :‬זה הוא שאמרתם שהרג את סיסרא ואת סנחריב הרי אני בביתו ברשותו אם יש בו כח יבא‬
          ‫ויעמד כנגדי לקיים עליו מה שנ'‪ :‬ואמ' "אי אלהימו צור חסיו בו" ' (דברים לב ‪ .)37‬מכאן משתמעת טענה‬
          ‫שונה‪ ,‬שהאל היהודי הוא חסר כוח‪ .‬ואמנם טענה זו מוכרת מהספרות הרומית‪ .‬בחיבור פולמוסי של‬
          ‫מינוקיוס פליקס‪ ,‬אב כנסייה לטיני מראשית המאה השלישית‪ ,‬טוען קאקיליוס‪ ,‬עובד האלילים שאתו‬
          ‫מתווכח הנוצרי‪ ,‬את הטענה הבאה‪' :‬רק העם העלוב של היהודים עבד גם כן לאל אחד‪ ...‬אבל אחד‬
          ‫חסר כל כוח וגבורה (‪ ,)nulla vis nec potestas est‬שהוא יחד עם עמו שבויים בידי הרומאים' (פליקס‪,‬‬
          ‫אוקטביוס י‪ .)4-3 ,‬טענה זו כבר עלתה בספרות התנאית‪ .‬בהמשך המדרש לפסוקי האזינו נאמר‪" '  :‬אני‬
          ‫אמית ואחיה" (דברים לב ‪ - )39‬הרי זו תשובה לאומ' יש מלכות בשמים אלא שאין בו כח לא להמית‬
          ‫ולא להחיות‪ ,‬לא להרע ולא להיטיב ‪ -‬משיבין אותו ואומרין לו "אני אמית ואחיה" ' (מכילתא לדברים‬

            ‫‪ 1	 13‬ואכן ניתן להראות מתוך עיון זהיר במכילתא דר"י שכמה דרשות עברו שינוי תאולוגי מעיסוק בפגיעה במקדש כפגיעה‬
            ‫באל לטענה‪' :‬כל מי שקם כנגד ישראל כאילו קם כנגד הקב"ה' (מדר"י בשלח‪ ,‬מסכתא דשירה ו [עמ' ‪ .)]134‬ראו בן שחר‪,‬‬
            ‫היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪ .125-124‬ייתכן שבמכילתא בא לידי ביטוי עיבוד מאוחר של דרשת הספרי‪ .‬עיבודים מאוחרים כאלו‬
            ‫מצויים בעוד מקומות בקטעי המכילתא‪ .‬ראו כהנא‪ ,‬דפים‪ ,‬עמ' ‪ ,185-180‬ובמיוחד עמ' ‪ .184‬ליברמן‪ ,‬הישגים‪ ,‬עמ' ‪377-‬‬
            ‫‪ ,376‬הציע ביחס לסיפור הריגול של המלכות אחר טיבה של התורה‪ ,‬המופיע בהמשך‪ ,‬שההבדלים בין הספרי למכילתא‬
            ‫נובעים מכך שנוסח הספרי קדם לגזרות הדריינוס ומרד בר כוכבא‪ ,‬ואילו נוסח המכילתא משקף את מצב היחסים בין‬
            ‫יהודים לרומאים לאחר המרד‪ ,‬וראו כהנא דפים‪ ,‬עמ' ‪ ,185‬הערה ‪ .99‬לנוסחי הסיפור ראו ספרי דברים שמד (עמ' ‪;)401‬‬

                                      ‫כהנא‪ ,‬דפים‪ ,‬עמ' ‪ ,199‬והמקבילה במכילתא לדברים‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;198‬כהנא‪ ,‬קטעי גניזה‪ ,‬עמ' ‪.356‬‬
            ‫‪ 1	 14‬רק בנוסח הגניזה עולה במפורש הטענה שהאל עזב את מקדשו‪ .‬ביתר עדי הנוסח יש רק ההתלבטות 'מי יכנס תחילה'‪.‬‬
            ‫קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,504‬הבין שהתלבטות זו נובעת מהחשש מפני האל היהודי‪ ,‬ואילו בדרשה על סמך הפסוק מספר‬

                                                                                                            ‫משלי הוא ראה הרחבה רטורית‪.‬‬

‫‪763‬‬
   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229