Page 223 - josephus_volume_two
P. 223
רחש ןב ריאמ
במתן עדות הראייה על קריעת הפרוכת ,אלא גם להביא עדות שמיעה שתוכיח שטיטוס אכן גידף את
האל ועל כן עונשו מוות (במדבר טו .)30הצירוף 'מחרף ומגדף' לקוח ודאי מדברי ישעיהו לסנחריב' :את
מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל' (מלכים ב יט ;22ישעיהו לז
1 .)23
מקורות אמוראיים האשימו את טיטוס גם בקיום יחסי מין עם זונה או זונות על גבי ספר תורה או
המזבח במהלך חדירתו לקודש הקודשים .מוטיב זה ,שזכה לדיון נרחב בספרות המחקר 1 ,הוא משני.
לוינסון מסביר שמקורו אינו רק ברצון להעצים את מעשה החדירה והחילול של טיטוס ,אלא נובע
מהצגת הכובש כתשליל של דמות הכוהן וטהרתו 1 .עם זאת יש מקום להרהר שמא ספר התורה המופיע
כאן אינו רק חלק מהעיצוב האמנותי אלא קשור באופן כלשהו לספר התורה שהוצא מהמקדש ונישא
בתהלוכת הניצחון ברומא (מלח' ז )150ונשמר בארמונו של אספסיינוס בצד הפרוכת (שם 1 .)162
גם במרכיב השלישי ניכרת השפעתה של המסגרת הדרשנית :בפסוק נאמר 'אי אלהימו' ,וטיטוס
מתריס' :אם אלוה הוא יבא וימחה' .נקל לעמוד על הקשר הלשוני' :אי אלהימו' ' -אם אלוה' ,אבל
קשה יותר להבין את משמעות הדברים ,ואכן הדרשה סבלה פירושים שונים .במכילתא לדברים הנוסח
הוא' :אם אלהימו הוא יבוא ויעמוד על בניו' .נוסח השאלה אמנם חורג מלשון הפסוק ,אך שומר היטב
על תוכנו ,שהרי הפסוק המלא הוא' :אי אלהימו צור חסיו בו' -היכן האלוהים שלהם אשר הם סומכים
עליו? הטענה המובעת כאן היא ,שבניגוד לדברי היהודים ,הטוענים שהאל עומד לצדם ,האל איננו מסייע
להם .דברים דומים השמיע יוספוס באוזני היהודים' :אלוהים ,אם כן ,הוא ולא אחר ,הוא המביא יחד
עם הרומאים את האש המטהרת אל [המקדש] ומשמיד את העיר המלאה תועבות כה רבות' (מלח' ו
.)110אך יש להדגיש שמוקד הטענה של טיטוס במכילתא נוגע לגורל העם ולא לגורל המקדש .טקס
ה־ ,evocatioשנזכר לעיל ,נועד להוציא את האל מהעיר והמקדש כדי להפכם לבני כיבוש ולמנוע פגיעה
בכבודם .דברי טיטוס במכילתא לדברים אינם קשורים לכך ,ונראה שדבריו רומזים על מצוקה תאולוגית
פנים־יהודית ,הקשורה למרד בר כוכבא ולא לחורבן השני 1 .במרד בר כוכבא לא חרב המקדש ,שלא
נאלץ לומר שהחירוף והגידוף אלו מעשיו של טיטוס (כהנא ,דפים ,עמ' ,175-174הערה .)48
1 08לכך יש להוסיף שאף ניקנור מתואר בסכוליון למגילת תענית ובספר מק"א כ'מחרף ומגדף' (נעם ,מגילת תענית ,עמ' ,118
מק"א ז .41 ,ראו גם מק"ב טו 32 ,24 ,והערך הניצחון על ניקנור) ,וראו להלן .לא למותר לציין שבין יתר דבריו של ניקנור
מופיעה טענה שהוא 'השליט בארץ' (שם ,)5 ,ואין הוא מכיר בכוחו או בנוכחותו של האל בארץ (וראו הפירוש של שוורץ,
מקבים ב ,מהדורת שוורץ ,עמ' .)275אכן תיאורו של ניקנור מבוסס על דברי המקרא כלפי סנחריב ,כפי שהראה קיסטר,
אחור וקדם ,עמ' ,236-234ולראיותיו יש להוסיף גם את עניין החירוף והגידוף ,כפי שהודגש בערך הניצחון על ניקנור.
באפוקריפון לירמיהו שנמצא בקומראן מרמז הכינוי 'מלך גדפן' על נבוכדנצר ועל אנטיוכוס הרביעי (דימנט ,קומראן,
עמ' .)210שני מלכים אלו פגעו במקדש ,בזזו אותו ונבוכדנצר אף החריב אותו.
109גלית חזן־רוקם ,גבולות ,עמדה בהרחבה על המוטיב החוזר של חדירה וחילול :חדירת טיטוס לקודש הקודשים ,חדירת
חרבו של טיטוס לפרוכת ,והחדירה הפיזית של טיטוס לגופה של הזונה.
110לוינסון ,הצגות דמים ,עמ' ,36-32וראו שם הפניות לספרות מוקדמת.
111וראו על כך עוד בערך ביזת כלי המקדש.
112הר ,השלטון ,עמ' ,190-188והערה ,123הציע שמרד בר כוכבא הוא שעומד ברקע הסיפור על כניסת טיטוס ,אולם נימוקיו
שונים בתכלית .הר סבור שעצם הרעיון של התעצמות תאולוגית בין אלוהי ישראל לטיטוס בפרט ולרומא וקיסריה בכלל
היה זר לעולמם של הפלאווים ,ורק בימיו של הדריינוס הייתה לכך משמעות ,אולם דבריו לא התקבלו על דעתו של אורבך
(הר ,השלטון הרומי ,עמ' ,189הערה .)123מנגד ניסה שרמר ,אחים ,עמ' ,44-42לבסס את טיעונו של הר ,אולם הוא לא
התייחס כלל לזיקות שבין הסיפור התלמודי לתיאוריו של יוספוס.
762
