Page 212 - josephus_volume_two

‫םישדוקה שדוקב סוטיט‬

‫השיטין של דברי יוספוס עצמו עולה שטיטוס תמך בהחרבת המקדש‪ .‬בשל כך ובשל טענות נוספות‬
‫סבר טימותי ברנס שלא הייתה היסטוריה פלאווית רשמית אחת‪ ,‬וודאי שאין לחפשה אצל יוספוס‪ .‬‬

‫ההבדל בשאלת עמדתו של טיטוס בדבר החרבת המקדש או השארתו הוא קצה הקרחון של הבדל‬
‫עמוק בהרבה בין תפיסתו התאולוגית של יוספוס את החורבן וסיבותיו לבין ראיית המלחמה נגד‬
‫היהודים בעיני הרומאים ובייחוד בעיני מייסד השושלת הפלאווית‪ ,‬אספסיינוס‪ ,‬ובנו טיטוס‪ .‬יוספוס‬
‫מטיל את האשם בחורבן על המורדים כבר בפתח הספר‪[' :‬ומנהיגיהם] העריצים של היהודים הם שמשכו‬
‫את הרומאים לבית המקדש וכפו עליהם להצית את אש התבערה' (מלח' א ‪ .)10‬בהמשך קובע יוספוס‬
‫שהאחריות לאסונות שפקדו את היהודים 'אינה נופלת על עם זר אלא עלינו בלבד' (שם ‪ .)12‬במהלך‬
‫הספר מצביע יוספוס כסיבות החורבן על חטאים של המורדים ובהם טימוא העיר והמקדש‪ ,‬שפיכות‬
‫דמים‪ ,‬התנגדות לרצון האל ועוד‪ ,‬אבל אלי הרומאים ואמונותיהם נעדרים מהמסכת התאולוגית‬
‫שרקם יוספוס‪ .‬גם בהכירו בכך שהאל ניצב לצד הרומאים‪ ,‬תכליתה של הכרה זו היא שכנוע המורדים‬
‫בכך שהאל היהודי אינו ניצב לימינם‪ ,‬ועל כן המרד הוא חטא כלפי האל‪ .‬הקיסר הרומי והצבא הרומי‬

‫אינם אלא כלים בידי אלוהי היהודים להענישם על חטאיהם‪ .‬‬
‫לצד השחרת פניהם של המורדים והאשמתם בחורבן העיר מתאר יוספוס את טיטוס 'מחריב העיר'‬
‫כפי שהוא מכנה אותו (מלח' א ‪ ,)10‬כמי ש'פעמים רבות דחה מרצונו את כיבוש העיר‪ ,‬האריך את המצור‬
‫ונתן שהות לאחראים להתחרט על מעשיהם' (שם)‪ .‬מבחינתנו חשוב במיוחד לציין שלטענת יוספוס‬
‫המצביא הרומי חרד לגורל המקדש וביקש להצילו‪ .‬אין הדברים אמורים רק באותה התייעצות שהתכנסה‬
‫בט' באב‪ ,‬לדברי יוספוס‪ .‬כבר עם הפריצה לעיר באייר שנת ‪ 70‬הציע טיטוס למורדים לצאת מהעיר‬
‫ולהמשיך את המערכה במקום אחר‪ .‬יוספוס מסביר שההצעה נבעה מכך ש'חשוב מכל היה לו [=לטיטוס]‬
‫להציל את העיר למען עצמו ואת המקדש ‪ -‬למען העיר' (מלח' ה ‪ .)334‬כעבור זמן שלח טיטוס חלק‬
‫מהאנשים שנתפסו במהלך הלחימה חזרה לעיר‪ ,‬לאחר שידיהם נכרתו‪ ,‬כדי שישכנעו את מנהיגי המרד‬
‫להפסיקו‪ ,‬ובכך 'יצילו את נפשם‪ ,‬את עירם המפוארת ואת מקדשם שיהיה שלהם בלבד' (שם ‪ .)456‬‬
‫קשה לראות כיצד החזרת השבויים בידיים כרותות מעידה על רצון טוב‪ .‬סביר יותר שמעשה כזה נועד‬

‫אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.217-208‬‬ ‫‪4 5‬‬
‫ברנס‪ ,‬ביזה‪ ,‬עמ' ‪ .144‬מינוקיוס פליקס מספר שאדם ושמו אנטוניוס יוליאנוס (‪ )Antonius Julianus‬כתב ספר על מלחמת‬ ‫‪4 6‬‬
‫היהודים ברומאים (‪( )de Iudaeis‬פליקס‪ ,‬אוקטביוס‪ .)4 ,33 ,‬חוקרים רבים מזהים אדם זה עם מרקוס אנטוניוס יוליאנוס‬
‫(‪ ,)Marcus Antonius Julianus‬שהיה הפרוקורטור (כנראה הממונה על גביית המסים) של יהודה‪ ,‬המוזכר אצל יוספוס‬ ‫‪ 47‬‬
‫‪ 48‬‬
‫והשתתף בהתייעצות על גורל המקדש (מלח' ו ‪ ,)238‬ראו שטרן‪ ,‬סופרים יוונים ורומים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .459-458‬פרנטה‪ ,‬טיטוס‪,‬‬ ‫‪ 49‬‬
‫‪5 0‬‬
‫עמ' ‪ ,48-47‬אף סבור שהלה פרסם את גרסת השושלת הפלאווית למלחמה‪ ,‬וגרסת יוספוס היא משנית‪.‬‬ ‫‪5 1‬‬
‫‪5 2‬‬
‫מלח' ב ‪ ;455‬ד ‪ ;201‬ה ‪ .566-565 ,403‬רעיון דומה מצוי כנראה גם אצל חז"ל‪ ,‬ראו ספרי במדבר קסא (עמ' ‪ .)552‬על‬

‫פיתוחו של הרעיון אצל חז"ל ראו בן שחר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪.117-115‬‬

‫מלח' ב ‪ ;455‬ד ‪ ;388 ,323 ,184-180‬ה ‪ ;19-16‬ו ‪.110‬‬

‫זוהי למעשה ההאשמה העומדת במוקד נאומו האחרון של יוספוס (מלח' ה ‪ ,)419-362‬וראו במיוחד את הטענה שהאל‬

‫ניצב לצד רומא (שם ‪ ,)369-367‬ואת האיסור העקרוני להיוושע באמצעות הנשק (שם ‪.)402-399‬‬

‫פרייס‪ ,‬היסטוריון‪ ,‬עמ' ‪ ;114-113‬הנ"ל‪ ,‬היבטים‪ ,‬עמ' ‪ ;118‬מייסון‪ ,‬אירוניה‪ ,‬עמ' ‪ ;256‬דן הולנדר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.198‬‬

‫ואולם‪ ,‬כפי שמציין יונתן פרייס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ ,139‬הסיבה לשליחת השבויים חזרה לעיר הייתה מחסור באמצעי הוצאה‬

‫להורג (צלבים)‪ .‬חיילי טיטוס כרתו את ידי השבויים (מלח' ה ‪ ,)455‬ולאחר שלא יכלו להילחם הוחזרו בכוח לעיר‪.‬‬

‫על הצעה זו ראו מלחמת היהודים‪ ,‬מהדורת מישל ובאורנפיינד‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ,269‬הערה ‪ .184‬ייתכן שטיטוס רומז שהוא אף‬

‫יאפשר ליהודים ניהול עצמאי של המקדש‪ ,‬ובכלל זה שליטה בבגדי הכוהן הגדול‪ .‬כידוע‪ ,‬בגדי הכוהן הגדול הוחזקו מאז‬

‫‪751‬‬