Page 209 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫המסורת היהודית התייחסה באופן שלילי ביותר גם לשליטים שרק חפצו לבקר בתוך המקדש‪ .‬מסופר‬
‫על תלמי פילופטור (‪ 205-222‬לפה"ס) שלאחר שהתפעל מן המקדש ביקש לבקר בקודש הקודשים‬
‫לאימתם של היהודים‪ .‬לאחר תחינות ותפילות של היהודים והכוהן הגדול הוכה תלמי עם כניסתו‬
‫למקדש (מק"ג א ‪–8‬ג ‪ .)24‬את סיפורו על כניסת פומפיוס לקודש הקודשים במהלך כיבוש המקדש מידי‬
‫אריסטובולוס השני (‪ 63‬לפה"ס)‪ ,‬פתח יוספוס במילים‪' :‬אולם אף אחד מאסונות הימים ההם לא פגע‬
‫ברגשות העם כמו העובדה שקודש הקודשים‪ ,‬שהיה אסור בראייה עד כה‪ ,‬נגלה לעיני נכרים' (מלח' א‬
‫‪ .)152‬הרושם השלילי של כניסת פומפיוס נותר בעינו אף שיוספוס ציין לחיוב שהמצביא הרומי לא נגע‬
‫בכלי המקדש ובאוצרותיו‪ ,‬ודאג לחידוש עבודת המקדש במהירות (שם ‪ .)153‬בקדמוניות נשמעת נימה‬
‫שלילית יותר כאשר יוספוס הקדים לתיאור כניסת פומפיוס את המילים‪‘παρηνομήθη δὲ οὐ σμικρὰ :‬‬
‫’‪=( περὶ τὸν ναόν‬נעשה חטא לא קטן כלפי המקדש) (קדמ' יד ‪ .)71‬בהמשך ימי השלטון הרומי‪ ,‬הקפידו‬
‫שליטים ופקידים רומים לכבד את איסור הכניסה למקדש‪ .‬ערב המרד הגיע נאפוליטנוס לברר את המצב‬
‫בירושלים‪ ,‬ובתום הדיונים נאמר שהוא 'השתחווה למקדש האל מן המקום המותר (‪( ')ὅθεν ἐξῆν‬מלח'‬
‫ב ‪ ,)341‬כלומר הוא לא נכנס לתחום האסור בכניסה לנכרים‪ .‬במקום אחר מספר יוספוס שאנשי ירושלים‬
‫הגביהו את חומת המקדש כדי למנוע מאגריפס השני להתבונן בעבודת המקדש מארמונו‪ .‬אגריפס‪ ,‬ועוד‬
‫יותר ממנו הנציב הרומי פסטוס‪ ,‬רגזו על כך‪ ,‬אולם נירון קיסר אישר את הקמת החומה המסתירה (קדמ'‬

‫כ ‪.)196-189‬‬
‫אף שאיסור כניסת נכרים למקדש בימי בית שני הוא ברור‪ ,‬טיבו וסיבתו נתונים במחלוקת‪ .‬יש חוקרים‬
‫הרואים באיסור זה עוד נדבך של מערכת מתחמי הקדושה והיתרי הכניסה‪ .‬לשיטתם‪ ,‬רמת הקדושה של‬
‫נכרים פחותה מזו של ישראלים רגילים‪ ,‬ועל כן השטח האסור בכניסה בעבורם הוא רחב יותר‪ ,‬מזה של‬
‫ישראלים‪ .‬לעומת זאת יש המסבירים שאיסור הכניסה נובע מטומאתם של הגויים‪ ,‬היינו כניסתם של‬
‫הגויים לתחום המקודש מחללת בפועל את המקדש ועל כן נאסרה‪ ,‬כשם שנאסרה כניסתם של טמאים‬

‫אחרים על פי רמת טומאתם‪ .‬‬

‫המעשה המפורסם ביותר הוא כמובן חילול המקדש בידי אנטיוכוס אפיפנס (מק"א א ‪ ;54-53‬מק"ב ו ‪ .)5-1‬אירוע‬ ‫‪2 9‬‬
‫מפורסם אחר הוא ניסיונו של קליגולה להעמיד צלם בהיכל‪ ,‬וראו בערך צלם בהיכל‪.‬‬ ‫‪ 30‬‬
‫‪ 31‬‬
‫ג'יין בלמור‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,106‬מסבירה שדווקא בקדמוניות יוספוס ממעיט מעצמת הפגיעה מפני שהוא משתמש במלים‬
‫‪ ,οὐ σμικρά‬בעוד במלחמת הוא משתמש במילה ‪ ,συμφορά‬אסון‪ ,‬אולם יש לדחות השערה זאת‪ ,‬שהרי במלחמת היהודים‬ ‫‪ 32‬‬
‫יוספוס מציג רק את נקודת המבט של העם‪ ,‬ואינו מציע את שיפוטו שלו למעשהו של פומפיוס‪ .‬בקדמוניות‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬

‫החיסרון בתיאור תגובת העם מתמלא בהערכתו של יוספוס עצמו את המעשה כ'חטא שאינו קטן'‪.‬‬
‫זוהי גישתו של יונתן קלאוונס‪ ,‬טומאת נכרים‪ ,‬הסבור שככלל טומאת נכרים בימי בית שני נתפסה כטומאה מוסרית ולא‬
‫כטומאה ריטואלית‪ .‬לאחרונה היה מעמד 'ממשי'‪ ,‬דהיינו היא טימאה דברים שבאו במגע עמה ונדרשו הליכי טהרה על‬
‫מנת להיטהר ממנה‪ ,‬ואילו הטומאה המוסרית לא הייתה 'ממשית' ולא נודעו לה השפעות על מציאות הטומאה והטהרה‪.‬‬
‫לגבי כניסת נכרים למקדש ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .299-297 ,292-291‬גישה זו פיתחה והבהירה כריסטין הייז‪ ,‬טומאת נכרים‪,‬‬
‫עמ' ‪ .63-59 ,37-34‬ראו במיוחד את דבריה על ההבדל בין הצורך ב'קדושה' על מנת להיכנס לתחומים המקודשים‬

‫השונים‪ ,‬לעומת הצורך ב'טהרה'‪.‬‬
‫ראשיתה של עמדה זו במאמרו היסודי של אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,134-133‬שיצא להוכיח את קדמותן של הלכות טומאת‬
‫הנכרים‪ ,‬והסביר בכך אף את איסור כניסתם למקדש‪ .‬לאחרונה תמך חנן בירנבוים‪ ,‬טומאת נכרים‪ ,‬בגישתו של אלון תוך‬
‫הסתייגות מעמדותיהם של קלאוונס והייז (לעיל‪ ,‬הערה קודמת)‪ .‬אשר לכניסת נכרים למקדש ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,16-15‬אם‬
‫כי דבריו נוגעים רק לתקופה הפרסית‪ .‬לתמיכה נוספת בעמדתו העקרונית של אלון ולפרשנותו של בירנבוים ראו נעם‪,‬‬

‫תעבירו באש‪.‬‬

‫‪748‬‬