Page 270 - josephus_volume_two
P. 270

‫המקדש שערי פתיחת‬

                         ‫בבלי‪ ,‬יומא לט ע"א‬                ‫ירושלמי ‪ ,‬יו מא ו‪ ,‬ג ( מג ע" ג ) ‪ ,‬ע מ ' ‪ 5 90‬‬

     ‫והיה לשון של זהורית מלבין‪ .‬מכאן ואילך‬    ‫כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים‪ ,‬היה נר מערבי דולק‪.‬‬
             ‫פעמים מלבין‪ ,‬פעמים אינו מלבין‪.‬‬            ‫משמת שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק‪.‬‬

     ‫והיה נר מערבי דולק‪ .‬מכאן ואילך פעמים‬     ‫כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים‪ ,‬היה לשון שלזהורית‬
                      ‫דולק‪ ,‬פעמים אינו דולק‪.‬‬   ‫מלבין‪ .‬משמת שמעון הצדיק פעמ' מלבין פעמ' מאדים‪.‬‬

     ‫ואולם האות הרביעי ‪ -‬פתיחת שערי המקדש ‪ -‬מופיע כאמור‪ ,‬רק ברשימת האותות שקדמו לחורבן‪.‬‬
     ‫אות זה הוא גם היחיד המקביל בין האותות שמונים חז"ל לאלה שמונה יוספוס‪    ,‬וסביר שהגיע אל‬
     ‫חז"ל באופן עצמאי‪ .‬והנה באדר"נ נו"ב ז‪ ,‬מופיע מקור המתעד אות זה בנפרד מן האותות המופיעים‬

                                                                                             ‫יחד בירושלמי ובבבלי‪:‬‬

     ‫חנניה סגן הכהנים אומר‪ :‬קודם לארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ונשרף ההיכל היו נועלין‬
      ‫הדלתות מבערב ומשכימים ומוצאין אותן פתוחין‪ ,‬שנאמר‪' :‬פתח לבנון דלתיך' (זכריה יא ‪   .)1‬‬

     ‫גם בתלמודים וגם באדר"נ נו"ב מלווה אות פתיחת שערי המקדש במדרש על פסוק מן הנביא זכריה‪:‬‬
     ‫'ְּפ ַתח ְל ָבנֹון ְּד ָל ֶתיָך ְו ֹתא ַכל ֵאׁש ַּב ֲא ָר ֶזיָך' (זכריה יא ‪    .)1‬בגלל אופיו הפיוטי של הפסוק‪ ,‬ומכיוון שהוא‬
     ‫פותח פרק חדש בספר זכריה‪ ,‬פירושו קשה‪ ,‬שכן המוטיב השירי תמוה‪ .‬הרי מדובר בדלתות הלבנון ‪-‬‬
     ‫חבל ארץ מקראי מוכר ‪ -‬ולארצות כידוע אין דלתות‪ .‬עם זאת‪ ,‬מקובל במחקר שאין פסוק זה אלא חלק‬
     ‫מנבואת חורבן על הגויים‪    .‬לעומת זאת פירשו אותו חז"ל‪ ,‬כמו גם נבואות אחרות במקרא שנזכר בהן‬
     ‫הלבנון‪ ,‬כמכוון למקדש‪ .‬הבבלי מסביר את הדברים במפורש מיד לאחר הבאת הטקסט על ארבעת אותות‬
     ‫החורבן והדרשה על הפסוק הנידון‪' :‬אמ' ר' יצחק בן טבלאי‪ :‬למה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהן‬
     ‫של ישראל‪ .‬אמ' רב זוטרא בר טוביה‪ ,‬אמ' רב‪ :‬למה נקרא שמו יער? דכת' "בית יער הלבנון" (מל"א י‬
     ‫‪( ')17‬בבלי‪ ,‬יומא לט ע"ב)‪    .‬מסתבר אפוא שמקור הזיהוי בין שני המונחים (בית המקדש והלבנון) נעוץ‬
     ‫בתיאורו של מבנה שבנה שלמה (יחד עם המקדש ויחד עם ארמונו ואולי זהה לזה האחרון‪ ,‬וראו מלכים‬
     ‫א ז ‪ )2‬הנקרא 'בית יער הלבנון'‪ .‬מכיוון שבניית מבנה זה מתוארת סמוך לבניין מקדש שלמה‪ ,‬זיהו חז"ל‬

                      ‫בין השניים והשתמשו בזיהוי כדי לדרוש את המילה 'לבנון' שוב ושוב בזיקה למקדש‪   .‬‬

     ‫אבל ראו דבריו של קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,523–522‬הטוען שמקבילה מאוחרת לאות הכוכב דמוי החרב מצויה במדרש‬                                     ‫‪2	 0‬‬
                                                                                                         ‫מאוחר‪ ,‬וראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.5‬‬           ‫‪2	 1‬‬

     ‫על פי כ"י פארמה די־רוסי ‪ .327‬אמנם קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,510‬זיהה בנוסח זה בעיות שונות‪' :‬לא נאמר שמדובר בדלתות‬                            ‫‪2	 2‬‬
     ‫ההיכל‪ ,‬והדברים מיוחסים ל"אנשי ירושלים" בעלמא'‪ ,‬אולם נראה לי שבכל אופן נשתמרה כאן המסורת הגרעינית שאותה‬
                                                                                                                                             ‫‪	23‬‬
                                        ‫עיבד עורך קדם־תלמודי‪ ,‬ונוסחה השתמר בצורה קרובה מאוד הן בירושלמי והן בבבלי‪.‬‬                           ‫‪	24‬‬
     ‫על השימוש בפסוק זה כדי לדרוש את החורבן הקרב כתב מאיר בן שחר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪' :255‬ריב"ז דורש את דברי‬                                     ‫‪	25‬‬
     ‫הנביא‪ ,‬אלא שלהבנתו נביא הבניין היה גם נביא החורבן'‪ ,‬ורואה בדרשה זו אישוש לטענתו‪ ,‬שלדעת הבבלי חורבן הבית‬

                                                                                                         ‫השני כבר היה גלום בבניינו‪.‬‬
                                                                          ‫ראו למשל מאיירס ומאיירס‪ ,‬זכריה ‪ ,14–9‬עמ' ‪.242–238‬‬
                                                                ‫על מקור זה ראו גם הערך גפן־גן של זהב בבית המקדש‪ ,‬בכרך א‪.‬‬
     ‫מקורו של מדרש זה הוא תנאי‪ ,‬ומופיע כבר בספרי דברים על הפסוק ' ָה ָהר ַהּטֹוב ַה ֶּזה ְו ַהְּל ָב ֹנן' (דברים ג ‪' :)25‬הכל קראו‬
     ‫אותו הר‪ .‬אברהם קראו הר‪ ,‬שנאמר‪ֲ " :‬א ֶׁשר ֵי ָא ֵמר ַהּיֹום ְּב ַהר ה' ֵ ָר ֶאה" (בראשית כב ‪ ;)14‬משה קראו הר‪ ,‬שנאמר‪ָ " :‬ה ָהר ַהּטֹוב‬
     ‫ַה ֶּזה ְו ַהְּל ָב ֹנן" (דברים ג ‪ ;)25‬דוד קראו הר‪ ,‬שנאמר‪ִ " :‬מי ַי ֲע ֶלה ְב ַהר ה'?" (תהלים כד ‪ ;)3‬ישעיה קראו הר‪ ,‬שנאמר‪ְ " :‬ו ָה ָיה‬

‫‪809‬‬
   265   266   267   268   269   270   271   272   273   274   275