Page 272 - josephus_volume_two
P. 272

‫המקדש שערי פתיחת‬

         ‫(‪ .)295‬ייתכן שעשה כן כדי לבטל את המרכיב הפוליתאיסטי שבתיאור‪ ,‬כפי שזה השתמר אצל טקיטוס‪.‬‬
         ‫אצל חז"ל‪ ,‬שלא כמו אצל יוספוס‪ ,‬נעדר לחלוטין המוטיב הפוליתאיסטי‪ .‬ואולם ממש כמו אצל יוספוס‪,‬‬
         ‫שערי המקדש לפי גרסתם נפתחו כדי לאפשר את כניסת האויב‪ְּ' :‬פ ַתח ְל ָבנֹון ְּד ָל ֶתיָך ְו ֹתא ַכל ֵאׁש ַּב ֲא ָר ֶזיָך'‪   .‬‬
         ‫בגלל זרותו של אות זה למסורת כולה‪ ,‬נראה סביר לפרש‪ ,‬לפי שיטתו של שוורץ‪    ,‬שגם חז"ל הסתמכו‬
         ‫בסופו של דבר על אותו מקור מידע‪ .‬דברי התעמולה הפלאווית על האותות המבשרים את התקסרותו‬
         ‫של אספסיינוס חלחלו אל מסורות החורבן בזיכרון הקולקטיבי היהודי‪ ,‬ונקבעו לבסוף בין דפיה של‬
         ‫היצירה התלמודית‪ .‬אפילו אופיו האנטי־פוליתאיסטי של האות‪ ,‬כפי שהוא מופיע הן אצל יוספוס והן‬
         ‫אצל חז"ל‪ ,‬ולפיו נפתחו דלתות המקדש כדי להכניס את האויבים ולא כדי להתיר לאל‪/‬ים לצאת‪ ,‬הוא‬

                                               ‫מנפולציה יהודית של הטקסט‪ ,‬שמעידים עליה גם יוספוס וגם חז"ל‪.‬‬

     ‫שוורץ‪ ,‬סימני החורבן‪ ,‬עמ' ‪ ,*11–*8‬סבר שהמוטיב הפוליתאיסטי של המסורת השתמר במקום אחר אצל חז"ל‪ ,‬דהיינו‬                               ‫‪2	 9‬‬
     ‫במסורת השירית על ארבע הצווחות שצווחה העזרה (המופיעה בבבלי‪ ,‬פסחים נז ע"א)‪' :‬צאו מכאן בני עלי שטימאו היכל‬                           ‫‪3	 0‬‬
     ‫ה' ' (וראו הערך שחיתות הכוהנים הגדולים‪ ,‬בכרך א)‪ ,‬כלומר שריבוי האלים הומר אצל חז"ל בריבוי הכוהנים המושחתים‪,‬‬
     ‫ושהיציאה המתחייבת היא של מי שמטמא את המקדש ולא של מי ששוכן בו‪ .‬בחזון ברוך הסורי השתמר מוטיב דומה‬
     ‫של נטישת אלוהי ישראל את המקדש בעת חורבנו‪ ,‬בלא רכיב פוליתאסטי‪ ...' :‬ובהשחיתם את קצות החומה נשמע קול‬
     ‫מהיכל אחרי נפול החומה קורא ואומר‪ :‬באו האויבים אתיו השונאים כי עזב השומר את הבית' (ברוך הסורי ח ‪ ,2‬תרגום‬
     ‫א' כהנא)‪ .‬ייתכן שהשתמרות מסורת זו בברוך הסורי מעידה אף היא על המהירות שבה נוצרה מסורת סיפורי החורבן‪,‬‬
     ‫שלה היה שותף גם יוספוס וגם מחבר ברוך הסורי‪ ,‬ואחריהם גם חז"ל‪ ,‬וראו במבוא לכרך זה‪ .‬ואולם מוטיב המקדש הריק‬
     ‫קיים גם אצל חז"ל‪ ,‬לפחות בחיבור אחד מאוחר‪ ,‬כפי שהעיר בן שחר בערך התאבדות הכוהנים בעת שרפת המקדש‪.‬‬
     ‫בתרגום שני לאסתר א‪ ,‬ב‪ ,‬מתוודה הכוהן הגדול בעת החורבן וקובע‪' :‬יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה' (ניתן‬
     ‫הבית והוחזר לאדון והשומרים אינם בתוכו)‪ .‬כאן‪ ,‬כמו במקומות אחרים‪ ,‬דומים דברי התרגום השני לדברי ברוך הסורי‪,‬‬
     ‫וראו גם בערך מועצת המלחמה של טיטוס‪ .‬על האפשרות שהתרגום השני לאסתר הכיר גרסה כלשהי של יוספוס ראו‬

                                                                                                                    ‫המבוא לכרך זה‪ ,‬ו‪.‬‬
     ‫שוורץ‪ ,‬סימני החורבן‪ ,‬עמ' ‪ ,*6–*3‬ונגד קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪ ,515‬הערה ‪ ,185‬וכן עמ' ‪ ,523–521‬הסבור שיוספוס היה‬

                                                                                                                  ‫המקור של טקיטוס‪.‬‬

‫‪811‬‬
   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276   277