Page 265 - josephus_volume_two
P. 265

‫ןליא לט‬

           ‫פתיחת שערי המקדש‬

‫מלחמת ו ‪[ 299–288‬טקיטוס‪ ,‬היסטוריה ה‪ ;]13 ,‬ירושלמי‪ ,‬יומא ו‪ ,‬ג (מג ע"ג‪-‬ע"ד)‪ ,‬עמ' ‪;590‬‬
                          ‫בבלי‪ ,‬יומא לט ע"ב; אבות דרבי נתן נו"ב ז‬

                               ‫טל אילן‬

                                            ‫מלחמת ו ‪299 –288‬‬

‫‪ )288‬וכך אירע שבעת ההיא התפתה העם האומלל לנוכלים ולמתחזים כשליחי האל‪ ,‬ואילו לאותות‬
‫הברורים המבשרים את החורבן הממשמש ובא לא שמו לב ולא האמינו‪ ,‬וכמו מוכי רעם ניטלו מהם ראייתם‬
‫ושכלם ולא שעו לאזהרות האלוהים‪ )289 .‬כך היה כאשר עמד מעל העיר כוכב הדומה לחרב‪ ,‬וכאשר כוכב‬
‫שביט לא מש ממקומו שנה תמימה; ‪ )290‬וכך היה גם לפני פרוץ המרד ולפני התנועה שהביאה למלחמה‪:‬‬
‫כאשר נאסף העם לקראת חג המצות‪ ,‬בשמונה בחודש קסנתיקוס‪ ,‬בשעה התשיעית של הלילה‪ ,‬זהר אור כה‬
‫עז סביב המזבח וההיכל עד כי נדמה היה שאור יום הוא‪ ,‬ומראה זה נמשך חצי שעה‪ )291 .‬חסרי הניסיון‬
‫ראו במחזות אלה סימן טוב‪ ,‬אבל הבקיאים בכתבי הקודש פירשו אותם בו במקום לפי האירועים שאירעו‬
‫לאחר מכן‪ )292 .‬באותו חג הוביל מישהו פרה (‪ )βοῦς‬כדי להקריבה לאלוהים‪ ,‬והיא המליטה שה (‪)ἄρνα‬‬
‫בלב המקדש; ‪ )293‬ושער המזרח שמפנים למקדש — אשר עשוי נחושת ‌ו[כה כבד] עד כי [נדרשו] עשרים‬
‫איש כדי לסגור אותו בעמל רב לעת ערב‪ ,‬והיה ננעל בבריחים מצופים ברזל‪ ,‬וציריו ירדו לעומק רב אל‬
‫תוך מפתן העשוי אבן אחת מוצקה — שער זה נראה בשעה השישית של הלילה [כאילו] נפתח מאליו‪.‬‬
‫‪ )294‬שומרי המקדש מיהרו להודיע על כך למפקדם; הוא עלה‪[ ,‬אך] רק בעמל רב הצליח לסוגרו‪ )295 .‬גם‬
‫דבר זה נראה בעיני ההדיוטות כטוב שבאותות‪[ ,‬לאמור‪ ]:‬אלוהים פותח להם שערי ברכה‪ .‬אך יודעי דבר‬
‫הבינו כי בטיחותו של המקדש התפוגגה כמאליה וכי פתיחת השער אינה אלא מתנה לאויב‪ .‬ובינם לבינם‬
‫פירשו את הסימן כרמז לחורבן‪ )296 .‬ימים לא רבים אחרי החג‪ ,‬בעשרים ואחד בחודש ארטמיסיוס‪ ,‬נראה‬
‫חזיון מופלא אשר לא ייאמן; ‪ )297‬אני משער שמה שאני עומד לספר היה עשוי להיראות כבדיה לולא‬
‫סופר גם בידי מי שראו זאת [במו עיניהם]‪ ,‬ולולא תאמו האסונות שבאו לאחר מכן את הסימנים‪ )298 .‬לפני‬
‫שקיעת החמה נראו במרומים בארץ כולה מרכבות מלחמה ומערכות של חמושים עוברות ביעף בינות‬
‫לעננים ומקיפות את הערים‪[ )299 .‬יתר על כן‪ ],‬הכוהנים אשר עלו בליל החג הנקרא חג השבועות אל‬
‫פנים המקדש‪ ,‬לשרת בקודש כמנהגם‪ ,‬סיפרו כי שמעו תחילה קול מהומה רבה ושאון‪ ,‬ואחר כך קריאה‬

                                  ‫של קולות רבים‪' :‬אנו הולכים   מכאן!' (‪.)μεταβαίνομεν ἐντεῦθεν‬‬

‫	‪ 1‬כך בכ"י‪ .‬הנוסח 'נלכה נא' מצוי אצל ‪Lat; Zonaras; Eusebius Dem. Evang.‬‬

                                                                                                ‫‪804‬‬
   260   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270