Page 278 - josephus_volume_two
P. 278
ספירגא/סויטסק ימיב ןיסולכואה דקפמ
אלף נפש ,ואילו עולי הרגל היו כמה רבבות .באותו הפסח של שנת 66לספה"נ אולי היה מספר עולי
הרגל גדול במיוחד ,ומכאן נבעה ההפרזה המספרית באגדת המפקד לגרסותיה.
ו .ציון גודלה של החבורה האוכלת את הזבח :הן יוספוס והן חז"ל ציינו את גודלה של החבורה האוכלת
את הפסח .בציווי המקראי על הפסח לא נאמר שעל הפסח להיאכל בחבורה .לפי הציווי המקראי קרבן
הפסח הוא קרבן לבית אב ,אולם ' ְו ִאם ִי ְמ ַעט ַהַּב ִית ִמ ְהיֹת ִמׂ ֶּשה' (שמות יב )4מצטרפים בתי אב שכנים
יחד כדי שהשה ֵיאכל עד תומו .והנה גרסת יוספוס מלמדת ,שכבר בימי הבית השני פירשו את הציווי
המקראי כמכוון לחבורה של עשרה ,וכך גם מלמדת גרסת הסיפור שלנו בתוספתא .כפי שכבר העירו
החוקרים ,המיוחס ליונתן מתרגם את 'ו ִאם ִי ְמ ַעט ַהַּב ִית ִמ ְהיֹת ִמׂ ֶּשה' ל'ואין זעירין אינשי ביתא ממנין
עשרא כמיסת למיכול אימרא' ,ברוח דומה .אף שזה מקור שקשה לתארכו ,גם הוא משקף את המסורת
ההלכתית הנ"ל .בדומה ,סעודת הפסח ('הסעודה האחרונה') של ישו משקפת את עקרון החבורה ולא
את העיקרון של בית האב ,והשתתפו בה יותר מעשרה חברים (מתי כו) .מכיוון שמקורו של הרעיון שאת
הפסח יש לאכול בחבורה של עשרה דווקא אינו ידוע ,הופעתה של הבחנה זו אצל יוספוס חשובה
במיוחד ,שכן דבריו הם המקור הראשון המציין זאת מפורשות.
מתוך הדברים מסתמנת קרבה נוספת בין תיאורו של יוספוס לתיאור שבתוספתא :שניהם מתרחקים
מן המסורת המקראית ואינם מתייחסים לקטגוריה 'בית אב' כמארגנת של קרבן הפסח .אשר לגודלה
של החבורה יש בין המקורות התאמה מיוחדת ,שכן בכתבי היד התימניים של הבבלי פסחים ,נוסח
הברייתא קרוב אף יותר לנוסח יוספוס' :אין לך פסח שנמנו עליו פחות מעשרה בני אדם'; ו'חבורה של
לא פחות מעשרה איש' אצל יוספוס .הואיל ובמשנה נזכרו גם חבורות קטנות יותר של חמישה ,הדבר
מחזק ביתר שאת את הקשר בין גרסות יוספוס לתוספתא במעשה המפקד.
יוספוס הקדים לעצם המפקד הסבר כללי על אודות הפסח (מלח' ו ,)423שלפיו גודלה המרבי של
החבורה היה עשרים איש (מלח' ו ,)423 ,ושאין אדם רשאי לאכול את הפסח בגפו .בספרות חז"ל
מייסון ,שם; פרייס ,האוכלוסייה היהודית בירושלים ,עמ' ,410והפניותיו בהערה ;31ספראי ,העלייה לרגל ,עמ' .74-73 2 7
ספראי שם; רייך ,מניין תושבי ירושלים .וראו פילון ,על החוקים א.70-69 , 2 8
29
בתרגום השבעים .κατ’ οἴκους πατριῶν :הציווי המקראי מקוים בפסח יאשיהוַ ' :וִּי ְׁש ֲחטּו ַהָּפ ַסח ַוִּי ְז ְרקּו ַהּכֹ ֲה ִנים ִמָּי ָדם
ְו ַה ְל ִוִּים ַמ ְפ ִׁשי ִטיםַ .וָּי ִסירּו ָה ֹע ָלה ְל ִת ָּתם ְל ִמ ְפ ַלּגֹות ְל ֵבית־ ָאבֹות ִל ְב ֵני ָה ָעם ְל ַה ְק ִריב ַלה' ַּכָּכתּוב ְּב ֵס ֶפר ֹמ ֶׁשה' (דברי הימים ב 30
3 1
לה .)12–11 3 2
מהתלמוד (פסחים סד ע"א-ע"ב) משתמע שהצורך בעשרה נלמד מהפסוק "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" (שמות יב.)6 ,
33
תבורי ,פסח ,עמ' ;45ספראי ,העלייה לרגל ,עמ' ;184גייגר ,חקירות שונות ,עמ' ;92אורבך ,תרגום ותוספתא ,עמ' .62 3 4
בקומראן אין התייחסות למניין בעשיית הפסח ,אך גודלה של הסעודה המשותפת של העדה הוא של עשרה .ראו סרך 3 5
היחד ו .13-6וראו תבורי ,פסח ,עמ' .91יסודה של התפיסה ,שלפיה חבורה היא של לא פחות מעשרה ,הוא אולי בפירוש
ל'עדה' בפסוק ' ְו ָׁש ֲחטּו ֹאתֹו ּ ֹכל ְק ַהל ֲע ַדת־ ִי ְׂש ָר ֵאל ֵּבין ָה ַע ְרָּב ִים' (שמות יב .)6וראו דרשה מעין זו במשנה ,סנהדרין א ,ו,
הדורשת גזרה שווה בין העדה של המרגלים ,עשרה בלא יהושע וכלב ,לבין גודל העדה בהקשרים האחרים' :ומנין לעדה
שהיא עשרה? שנ'" :עד מתי לעדה הרעה הזאת" -יצא יהושע וכלב'.
אך השוו דרשת המכילתא דר"י המדגישה שהפסח הוא בראש ובראשונה קרבנו של בית האב ,כלומר של המשפחה ולא
של חבורה' :אין "לבית" אלא משפחות שנא'" :למשפחותם לבית אבותם" ' (מכילתא בא ,מסכתא דפסחא ג [עמ' .)]11
משנה .פסחים ט ,י .וראו גייגר ,חקירות שונות ,עמ' ;97-92א"א אורבך ,תרגום ותוספתא ,עמ' .62
נתון שאין לו מקבילה בספרות חז"ל .בגרסת איכ"ר למעשה שלנו נוספו שיטותיהם של ר' חייא ובר קפרא ('תני ר' חייא:
אפי' ארבעים ואפי' חמשים .בר קפרא אמ' :אפי' מאה') .חבורה בת מאה נפשות מוזכרת אף במשנה ,פסחים ח ,ז .על
גודלה של החבורה בספרות חז"ל ראו תבורי ,פסח ,עמ' ;48-45גייגר ,שם ,עמ' .95-92
817
