Page 282 - josephus_volume_two
P. 282
ספירגא/סויטסק ימיב ןיסולכואה דקפמ
שהתוספתא שימרה יפה יותר את המקור ששימש גם את יוספוס ,שבמלחמת בחר להרחיב ולהבהיר את
'וטמא' לצורך נמעניו ,וייחד את 'ושהיה בדרך רחוקה' לציון הנכרים שמילאו את העיר.
מכאן עולה שמקור קדום שימש את שני ההקשרים ,שלא הייתה ביניהם תלות ישירה ,שהרי סימני
תחיבתו של מקור זה ניכרים אצל יוספוס ,המביא את האנקדוטה המקדשית מחוץ לרצף הזמני של
ההקשר .אופיו של הסיפור כתחיבה של מקור יהודי מתחוור גם מן השימוש החריג בכינוי היווני ,πάσχα
מן הארמית 'פסחא' .אם נכונים הדברים ,יש בידינו אף לאפיין ולתארך את אותו מקור משותף :מדובר
במקור יהודי שנוסח אחרי פסח שנת 66לספירה ,זמן ביקורו של קסטיוס גאלוס בירושלים ,ולפני השנים
79-73לספירה ,שבהן חיבר יוספוס את מלחמת היהודים .במקור זה הופיעו שתי הלכות המוכרות לנו
מהלכות התנאים שהתרחקו מן הציווי המקראי( :א) החלת הרחבה של האסורים בפסח ראשון ,שהיו
במקרא טמאי מת בלבד ,על כלל הטמאים; (ב) קביעה שגודלה המינימלי של חבורת הפסח היה עשרה.
זוהי הלכה קדומה שלא התקבלה בהלכות התנאים ,המדברות גם על חבורות פסח קטנות יותר .
קשה לקבוע מה היה נוסחו המדויק של מקור משותף זה; האם גרס שקסטיוס היה יוזם המפקד
או שמא נקב בשם אגריפס? האם גרס שהציבור נמנה על פי זבחי הפסח או שמא על פי כליותיהם של
הזבחים? האם הופיע באותו מקור קדום מניין מסוים של העולים לרגל ,או נוסחה מספרית שצביונה
דרשני ('כיוצאי מצרים')? מכל מקום נראה שחתימתו של מקור זה הייתה במילים' :חוץ מטמא ושהיה
בדרך רחוקה' .בגרסת התוספתא נוספה למעשה זה החתימה 'בו ביום נכנסו ישראל להר הבית ולא היה
מחזיקן .והיה נקרא פסח מ[ע]וכין' ,ונראה לפי סיפור זה ,שצר היה המקדש מלהכיל את כל עולי הרגל,
ואולי אף נמעכו אנשים למוות מחמת הצפיפות.
בשני עניינים מסתמנת קרבה מיוחדת בין מלחמת לבין גרסת הבבלי( :א) בכתבי היד הטובים של
הבבלי נכתב לגבי חבורת הפסח כי 'אין לך פסח שנמנו עליו פחות מעשרה בני אדם' ,בדומה ל'חבורה
של לא פחות מעשרה איש' ( )οὐκ ἐλάσσων ἀνδρῶν δέκαאצל יוספוס .אף שנוסח התוספתא אינו
שונה מצד המשמעות ,נוסחו ('ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יתר מעשרה מנוין') רחוק מעט יותר;
(ב) לפי רוב כתבי היד הטובים של הבבלי פנה אגריפס ל'כהן גדול' ,נוסחה שאפשר שהתהוותה מנוסחה
מעין זו של יוספוס ולפיה פנה קסטיוס ל'כוהנים הגדולים' .לאור זה אפשר שלפני הבבלי עמד הסיפור
בגרסה הקרובה יותר למקור המשותף ששירת גם את יוספוס.
סיפור מפקד האוכלוסין דומה למקבילה נוספת שנחקרה בספרנו ,מקרה פנחס איש חבתה ,שאף
הוא סיפור על סוף ימי הבית ,המשותף לתוספתא ולמלחמת היהודים דווקא .שני המקרים חריגים בכך
שהן מקרה פנחס איש חבתה והן מקרה מפקד האוכלוסין עוסקים באירועים ערב המרד הגדול ,ובכל
זאת המסורות הספרותיות עליהם היו מגובשות ומוצקות כבר זמן קצר מאוד אחר־כך ,בזמן כתיבת
מלחמת היהודים .
ראו במבוא לכרך א ,ה.1 54
על הקשר נוסף שבו נידון 'פסחא' כסימן למקור בעל נטייה יהודית ראו שוורץ ,פרשת הגלילים והשומרונים ,עמ' .135 55
משנה ,פסחים ט ,י .ראו הפניות לספרות לעיל ,הערה .34ואכן להלכה לא נקבע גודלה של החבורה האוכלת את הפסח, 5 6
וראו רמב"ם ,משנה תורה ,הלכות קרבן פסח ב ,יד. 5 7
צורה דרשנית זו מוכרת גם ממקומות אחרים בספרות חז"ל .ראו למשל בתיאור בית הכנסת באלכסנדריה ,תוספתא,
פסחים ד ,ו; ירושלמי ,סוכה ה ,א (נה ע"א) ,עמ' ,653וראו גם בבלי ,גיטין נז ע"ב .ביחס לאוכלוסי כפר ביש ,כפר שיחלייא 5 8
וכפר דיכרייא :ירושלמי ,תענית ד ,ו (סט ע"א) ,עמ' ;735בבלי ,גיטין נז ע"א .וראו גם מגילה יד ע"א.
ראו על כך במבוא לכרך א ,ד.1
821
