Page 287 - josephus_volume_two

‫ןליא לט‬

‫קובע ש'שישים האמה [של אורך האולם] נחלקו [לשני חלקים]; בחלק הראשון ארבעים אמה אורכו‬
‫ניצבו שלושת הדברים המופלאים ביותר הידועים לכול‪ :‬המנורה (‪ ,)λυχνίαν‬השולחן (‪ ,)τράπεζαν‬ומזבח‬
‫הקטורת (מלח' ה ‪ ... )216‬אורך החלק הפנימי ביותר היה עשרים אמה; בינו לבין החוץ הפרידה פרוכת‬

‫(‪( ')καταπετάσματι‬שם ‪.)219‬‬
‫השולחן‪ ,‬המנורה והפרוכת נלקחו שלל לרומא‪ ,‬כפי שיוספוס מספר בתארו את תהלוכת הניצחון‬
‫של טיטוס (מלח' ז ‪ ,)162 ,148‬ואת המנורה והשולחן רואים בבירור בתבליט שהשתמר ברומא על שער‬
‫טיטוס‪ ,‬שבו מתוארת אותה תהלוכת ניצחון עצמה‪ .‬גורלם של הכלים שהובאו לרומא עורר את‬
‫דמיונם של היסטוריונים‪ ,‬סופרים וחוקרי זמננו‪ .‬מאמר מרכזי על גורל הכלים כתב יוחנן לוי בשנת‬
‫תש"ה ובו הציע שעדותו של פרוקופיוס‪ ,‬ההיסטוריון בן המאה השישית מקיסריה (מלחמות ד‪,)9–5 :9 ,‬‬
‫בדבר גורלם של כלי המקדש‪ ,‬יש לה על מה לסמוך‪ .‬לפי עדות זו נלקחו הכלים בידי הוונדלים לצפון‬
‫אפריקה (בשנת ‪ ,)455‬ומשם לקח אותם בליסריוס‪ ,‬המצביא של יוסטיניאנוס‪ ,‬לקונסטנטינופוליס‪ ,‬ומשם‬
‫שלחם הקיסר לירושלים‪ .‬גישתו הפוזיטיביסטית של לוי זכתה לאחרונה לעידון ניכר במחקרו של רענן‬
‫בוסתן‪ .‬הוא הציע שאין לסמוך על דברי פרוקופיוס מכמה סיבות‪ .‬ראשית‪ ,‬לו היו כלי המקדש מוצגים‬
‫במקדש השלום ברומא‪ ,‬יש להביא בחשבון שמקדש זה נשרף בשנת ‪ ,191‬בימי הקיסר קומודוס‪ .‬שנית‪,‬‬
‫דבריו אלה של פרוקופיוס סותרים דברים שהוא אומר במקום אחר בספרו (מלחמות ה‪,)42–41 :12 ,‬‬
‫שהכלים נלקחו בידי אלריק הגותי לקרקסיאנה שבגאליה‪ .‬לפיכך‪ ,‬טען בוסתן‪ ,‬יש לראות את דברי‬
‫פרוקופיוס על החזרת הכלים לירושלים במסגרת הפולחן הנוצרי של שרידי קודש (רליקוויות)‪ ,‬ובמסגרת‬

‫התעוררות העניין המחודש בכלי המקדש גם בקרב היהודים בתקופה הביזנטית‪ .‬‬

‫יוספוס על ביזת המקדש‬

‫מכיוון שיוספוס כתב את מלחמת היהודים בין היתר ככתב הגנה על התנהגותו המופתית של טיטוס בעת‬
‫כיבוש ירושלים‪ ,‬הוא לא תיאר בשום מקום את עצם ביזת כלי המקדש בידי החיילים הרומים‪ .‬כלים מן‬
‫המקדש (אם כי לא כלי המקדש המרכזיים שבהיכל) 'שתי מנורות (‪ )λυχνίας‬הדומות לאלה הנמצאות‬
‫בתוך ההיכל‪ ,‬וכן שולחנות (‪ ,)τραπέζας‬קנקנים ופנכות‪ ,‬כולם עשויים זהב טהור וכבדים מאוד' (מלח'‬
‫ו ‪ )388‬מסר לרומאים לאחר כיבוש המקדש (ושרפתו) הכוהן יהושע בן תבותי‪ ,‬שביקש באמצעות אלה‬
‫להציל את חייו‪ .‬מעשה דומה עשה גם פנחס‪ ,‬שומר אוצר המקדש (‪ .)390‬לא טיטוס בזז‪ ,‬וכלי המקדש‬

‫לא נבזזו‪ .‬מה שהיה בידו מאוצר המקדש ניתן לו מידי שומרי האוצר מרצונם החפשי‪.‬‬
‫ואולם למרות שתיקה זו של יוספוס‪ ,‬מסתברת המסקנה שהכלים אכן נבזזו‪ ,‬שכן הם הוצגו בתהלוכת‬

‫מזבח קטורת (או נחושת) מופיע אף הוא בחלק מן התיאורים‪ ,‬למשל שמות ל ‪ ;27 ,1‬לא ‪ ;8‬לז ‪ ;26‬דברי הימים א ו ‪34‬‬ ‫‪ 30‬‬
‫(מזבח הקטרת)‪ ,‬שמות לח ‪ ;30‬דברי הימים ב א ‪( 5‬מזבח הנחשת)‪ ,‬שמות מ ‪ ;26‬דברי הימים א כח ‪( 18‬מזבח הזהב)‪ ,‬אך‬
‫‪ 31‬‬
‫זה אינו מופיע בהקשרי החורבן השני וביזת כלי המקדש בעקבותיו‪ ,‬ועל כן אין תולדותיו מתוארים כאן בפירוט‪.‬‬ ‫‪3 2‬‬
‫על תבליט זה בפירוט ניכר ראו ירדן‪ ,‬ביזת ירושלים; ראו עוד מילר‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫‪ 33‬‬
‫‪ 34‬‬
‫עוד על תולדות המנורה ראו אצל שפרבר‪ ,‬תולדות המנורה; חכלילי‪ ,‬המנורה‪ ,‬עמ' ‪.39–7‬‬ ‫‪3 5‬‬
‫ראו פיין‪' ,‬כשהלכתי לרומא ‪.'...‬‬

‫לוי‪ ,‬עולמות נפגשים‪ ,‬עמ' ‪.258–255‬‬
‫בוסתן‪ ,‬ביזת ירושלים‪ .‬ראו גם פיין‪' ,‬כשהלכתי לרומא ‪.'...‬‬

‫‪826‬‬