Page 279 - josephus_volume_two
P. 279
פיש יעל
האיסור הזה שנוי במחלוקת תנאים :ר' יהודה ,בדומה ליוספוס ,קובע ,ש'אין שוחטין את הפסח על
היחיד' ,ולעומתו ר' יוסי מתיר .בדומה משתמע מן המכילתא דר"י ,שגם ר' עקיבא התיר לשחוט את
הפסח 'על היחיד' .שיטת יוספוס ,כמו שיטת ר' יהודה ,קרובה יותר לתיאור המקראי של פסח מצרים
בשמות יב ,המבהיר שהפסח היה קרבנו של בית האב ,ולא קרבנו של היחיד.
ז .היוצאים מכלל הספירה :האגדה בגרסת יוספוס ובגרסת חז"ל מציינת את מי שנאסר עליהם
להשתתף בקרבן הפסח ,ולכן לא נכללו במניין הנפקדים במפקד קסטיוס/אגריפס .בין המקורות יש קרבה
גדולה מבנית והלכתית .לפי ספר במדבר (ט ִ ' )10איׁש ִאיׁש ִּכי־ ִי ְה ֶיה־ ָט ֵמא ָל ֶנ ֶפׁש אֹו ְב ֶד ֶרְך ְרחֹ ָקה' בזמן
הפסח ,יעשה את הפסח בי"ד בחודש השני .תיאורי הפסח במקרא אכן מדגישים את חובת ההתקדשות
וההיטהרות לפני שחיטת הפסח .לשון התוספתא מבוססת על נוסח המקרא בשינוי קל :היא בחרה
להשמיט את המילה 'לנפש' או 'למת' .לשון התוספתא 'חוץ מטמא' מבליעה הרחבה הלכתית :בעוד
הפסוקים בספר במדבר ט אוסרים רק על מי שנטמא בטומאת מת לעשות את הפסח במועדו ,מנוסח
התוספתא משתמע שכל טומאה מונעת השתתפות בפסח ומחייבת לחגוג פסח שני .זוהי גם ההלכה
במשנה (פסחים ט ,א)' :מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השיני',
והכוונה -כל 'טמא' .מדרשי ההלכה משקפים בעיקר את ההלכה המשנאית הרווחת ,אך כפי שהראה
מנחם כהנא ,בספרי במדבר ובספרי זוטא במדבר נשמרו רמזים לקיומה של תפיסה הלכתית קדומה,
שלפיה רק טמאי מת נדחים לפסח שני ,בדומה לציווי המקראי .כהנא הציע כי בספרי במדבר יש הד
לדרשה בסיסית שהסתפקה רק בתרגום לשון המקרא ללשון חכמים' :כי יהיה טמא לנפש -זה טמא
מת' (ספרי במדבר סט [עמ' .)]165בדומה לזה ,הציע כהנא שגם מדרשה מנומרת בספרי זוטא במדבר
(ט ,י [עמ' )]259אפשר לשחזר דרשה בסיסית שלשונה הוא' :כי יהיה טמא לנפש -טמא מת עושה
פסח שני ,אין כל אלו עושין פסח שני' .
בדומה לגרסת התוספתא ,המבוססת כאמור על נוסח המקרא בבמדבר ט ,את רשימת מי שאין
למנותם במפקד משום שלא השתתפו באכילת הזבח פתח יוספוס בטמאים .רשימת הטמאים שלו
מלמדת שהוא החזיק בעמדה הלכתית נפוצה שנשתמרה במשנה ובתוספתא ,שלפיה נאסר לעשות את
משנה ,פסחים ח ,ז; ראו גם מכילתא דרשב"י יב ,ד; ספרי דברים קלב (עמ' ,)189בהם נדרש בכיוון זה הפסוק 'ֹלא תּו ַכל 3 6
ִל ְזּ ֹב ַח ֶאת־ ַהָּפ ַסח ְּב ַא ַחד ְׁש ָע ֶריָך ֲא ֶׁשר־ה' ֱאֹל ֶהיָך ֹנ ֵתן ָלְך' (דברים טז ;)5בבלי ,פסחים צא ע"א .על נוסחה הקשה של הדרשה 3 7
38
בספרי ראו הנשקה ,שמחת הרגל ,עמ' ,144הערה .197 3 9
' "ולקח הוא ושכינו" (שמות יב .)4ר' עקיבא או' :מנין את' או' ,שאם רצה אדם למנות עמו אחרים על פסחו שהוא רשאי?
40
ת'ל" :ולקח הוא ושכינו" ' (מכילתא דר"י בא דפסחא ג) .וראו עוד בהערת הנשקה שם.
ראו פסח יאשיהו (דברי הימים ב לה ;)6פסח בני הגולה (עזרא ו .)20פסח חזקיהו נדחה לפסח שני משום שהכוהנים 4 1
והלויים לא התקדשו ,ורבים מן העם היו טמאים (דברי הימים ב ל).
ובדומה לזה גם תוספתא ,פסחים ח ,א' :אילו עושין את השני :הזבין והזבות הנדות והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין
והמצורעין ובועלי נדות ,ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה .אם כן למה נאמ' "טמא" "או בדרך רחוקה" (במדבר ט ?)10
שבא הכת' לפוטרו מן ההכרת' .מעניין שבמושגיה של התוספתא הקטגוריה 'טמא' משמשת רק לגבי טמא מת ,ובכך
הטרמינולוגיה שלה קרובה לזו המקראית ,ואילו מבחינת ההלכה הורחב איסור הפסח בה גם לזבים ולזבות וכו'.
לשונה המלא של הדרשה בכ"י רומי" ' :כי יהיה טמא לנפש" -זה טמא מת .שאר הטמאין מנ'? ת'ל :או בדרך רחקה .הרי
אתה דן מביניין אב שבין שניהם .לא ראי טמא מת כראי ד()[ר]ך רחקה ,ולא ראי דרך רחקה כראי טמא מת .הצד השוה
שבהן שלא עשה את הראשון יעשה השיני .כך כל שלא עשה את הראשון יעשה השני' .בשאר עדי הנוסח לשון הדרשה
הוא ' "כי היה טמא לנפש" -אין לי אלא טמא מת' .שחזור הדרשה הבסיסית נסמך על עדות כ"י רומי.
ראו הדיון והשחזור במלואו אצל כהנא ,ספרי במדבר ,חלק ג ,עמ' .464-461
818
