Page 280 - josephus_volume_two
P. 280
ספירגא/סויטסק ימיב ןיסולכואה דקפמ
הפסח בכל טומאה ולא רק בטומאת מת .אף שהמקרא אוסר רק על טמאי מת לעשות את הפסח במועדו
ומחייב אותם לדחות את עשייתו לפסח שני ,אין תמה בהרחבת האיסור גם לשאר טמאים ,שנאסרו
בביאת מקדש ובאכילת קודשים בהקשרים מקראיים אחרים .גרסתו המרחיבה של יוספוס לרשימת
הטמאים קרובה מאוד להלכה בתוספתא (פסחים ח ,א)' :אילו עושין את השני :הזבין והזבות הנדות
והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעין ובועלי נדות ,ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה' .ואולם
האפשרות של עשיית פסח שני אינה נזכרת כלל בדברי יוספוס ,לא כאן ולא במקום אחר .
לדעתי ,גם הסיפא של דברי יוספוס מקביל לדברי התוספתא :אזכור הנכרים ( )ἀλλόφυλοιהרבים
שנאספו אל העיר מן החוץ ( )ἔξωθεν συλλέγεταιהוא פירושו של יוספוס לרעיון של הבאים מ'דרך
רחוקה' .אין לפירוש זה מקבילה בפרשנות היהודית בת הזמן; בהלכת חז"ל הבאים מדרך רחוקה הם
יהודים שרחקו מן המקדש ,ואילו אצל פילון הבאים מ'דרך רחוקה' הם יהודים הבאים מחוץ לארץ .
אפשר שנוסח מעין זה הנמצא בתוספתא ('ושהיה בדרך רחוקה') הפך אצל יוספוס ל'נכרים ...המתכנסים
מן החוץ' באמצעות דרשה מובלעת של הכתוב בחנוכת מקדש שלמהְ ' :ו ַגם ֶאל־ ַהָּנ ְכ ִרי ֲא ֶׁשר ֹלא־ ֵמ ַע ְּמָך
ִי ְׂש ָר ֵאל הּוא ּו ָבא ֵמ ֶא ֶרץ ְרחֹו ָקה ְל ַמ ַען ְׁש ֶמָךּ ...ו ָבא ְו ִה ְתַּפֵּלל ֶאל־ ַהַּב ִית ַה ֶּזהַ .א ָּתה ִּת ְׁש ַמע ַהָּׁש ַמ ִים ְמכֹון
ִׁש ְב ֶּתָך ְו ָע ִׂשי ָת ְּכ ֹכל ֲא ֶׁשר־ ִי ְק ָרא ֵא ֶליָך ַהָּנ ְכ ִרי' (מלכים א ח .)43–41
הדברים מלמדים שמקור משותף שימש את יוספוס ואת התוספתא .התוספתא שימרה את הנוסח
המקורי יותר ,הקרוב בנוסחו לכתוב בבמדבר ט ,10אך כבר הרחיבה את לשון האיסור ל'כל טמא'
באמצעות השמטת הציון 'לנפש' או 'מת' .יוספוס השתמש באותו נוסח ,אך הרחיב ועדכן אותו בהתאם
לקהלו; הוא הציג בצורה מפורטת ומפורשת את סוגי הטמאים שהשתתפותם בפסח נאסרה ,ופירש את
'ושהיה בדרך רחוקה' על הנכרים ולא על הבאים מרחוק.
היחס בין גרסות חז"ל השונות
בספרות חז"ל מופיע סיפור המפקד שלוש פעמים .גרסתו הראשונית של הסיפור מצויה בתוספתא
פסחים ,והיא מופיעה בצורה מעובדת בבבלי ,שם גם הוצמדה לה ברייתא נוספת על פסח אחד שהיה
בימי הלל ,שגם בו היה מספרם של הנמצאים בירושלים גדול מאוד ,ואף הוא נקרא פסח מעוכין/מוכין.
קשה לקבוע את זמנה של גרסת איכה רבה ,שבה ניכרים מאפיינים משתי הגרסות שבתוספתא ובבבלי:
מצד אחד נוסח הברייתא על המפקד נאמן לנוסח התוספתא ,ומצד אחר האגדה על הזקן שנרמס בעזרה
ויקרא ז ;22–21 ,שם כב.7–1 , 4 2
בשכתוב פסח חזקיהו (דברי הימים ב ל) בקדמ ט ,276-260השמיט יוספוס את דחיית הפסח לחודש השני .ראו על כך 4 3
קולאוטי ,פסח בכתבי יוספוס ,עמ' .59-54וכן הוא לא הזכיר את פרשת פסח שני (במדבר ט .)13–6ראו יחס שלילי לפסח
4 4
שני אצל פילון ,על החוקים ג( 94 ,עמ' .)105 4 5
אם כי השאלה האם נוכחותם והשתתפותם של נכרים בעליות הרגל היא תופעה היסטורית נידונה בהרחבה אצל ספראי,
46
העלייה לרגל ,עמ' .95-92 4 7
וראו מחלוקת התנאים על 'דרך רחוקה' ,אם הכוונה למי שהיו רחוק יותר מן העיר מודיעין ('מן המודיעית ולחוץ' בלשון
המשנה) 'וכמידתה לכל רוח' ,או שהיו מחוץ לעזרה או לעיר ,ולא יכלו להיכנס אליה ולעשות את הפסח במקומו .משנה,
פסחים ט ,ב; תוספתא ,פסחים ח ,ב-ג; ספרי במדבר סט ,עמ' .166-165
פילון ,חיי משה ב.232 ,
פירוש הכתובים מבוסס על המקרא בעברית ,ולא ביוונית ,מכיוון שמתרגום השבעים נעדר הצירוף 'ארץ רחוקה'.
819
