Page 280 - josephus_volume_two
P. 280

‫ספירגא‪/‬סויטסק ימיב ןיסולכואה דקפמ‬

         ‫הפסח בכל טומאה ולא רק בטומאת מת‪ .‬אף שהמקרא אוסר רק על טמאי מת לעשות את הפסח במועדו‬
         ‫ומחייב אותם לדחות את עשייתו לפסח שני‪ ,‬אין תמה בהרחבת האיסור גם לשאר טמאים‪ ,‬שנאסרו‬
         ‫בביאת מקדש ובאכילת קודשים בהקשרים מקראיים אחרים‪    .‬גרסתו המרחיבה של יוספוס לרשימת‬
         ‫הטמאים קרובה מאוד להלכה בתוספתא (פסחים ח‪ ,‬א)‪' :‬אילו עושין את השני‪ :‬הזבין והזבות הנדות‬
         ‫והיולדות האנוסין והשוגגין והמזידין והמצורעין ובועלי נדות‪ ,‬ומי שהיה טמא או בדרך רחוקה'‪ .‬ואולם‬

                      ‫האפשרות של עשיית פסח שני אינה נזכרת כלל בדברי יוספוס‪ ,‬לא כאן ולא במקום אחר‪   .‬‬
         ‫לדעתי‪ ,‬גם הסיפא של דברי יוספוס מקביל לדברי התוספתא‪ :‬אזכור הנכרים (‪ )ἀλλόφυλοι‬הרבים‬
         ‫שנאספו אל העיר מן החוץ (‪ )ἔξωθεν συλλέγεται‬הוא פירושו של יוספוס לרעיון של הבאים מ'דרך‬
         ‫רחוקה'‪ .‬אין לפירוש זה מקבילה בפרשנות היהודית בת הזמן;    בהלכת חז"ל הבאים מדרך רחוקה הם‬
         ‫יהודים שרחקו מן המקדש‪    ,‬ואילו אצל פילון הבאים מ'דרך רחוקה' הם יהודים הבאים מחוץ לארץ‪   .‬‬
         ‫אפשר שנוסח מעין זה הנמצא בתוספתא ('ושהיה בדרך רחוקה') הפך אצל יוספוס ל'נכרים‪ ...‬המתכנסים‬
         ‫מן החוץ' באמצעות דרשה מובלעת של הכתוב בחנוכת מקדש שלמה‪ְ ' :‬ו ַגם ֶאל־ ַהָּנ ְכ ִרי ֲא ֶׁשר ֹלא־ ֵמ ַע ְּמָך‬
         ‫ִי ְׂש ָר ֵאל הּוא ּו ָבא ֵמ ֶא ֶרץ ְרחֹו ָקה ְל ַמ ַען ְׁש ֶמָך‪ּ ...‬ו ָבא ְו ִה ְתַּפֵּלל ֶאל־ ַהַּב ִית ַה ֶּזה‪ַ .‬א ָּתה ִּת ְׁש ַמע ַהָּׁש ַמ ִים ְמכֹון‬

                                                 ‫ִׁש ְב ֶּתָך ְו ָע ִׂשי ָת ְּכ ֹכל ֲא ֶׁשר־ ִי ְק ָרא ֵא ֶליָך ַהָּנ ְכ ִרי' (מלכים א ח ‪   .)43–41‬‬
         ‫הדברים מלמדים שמקור משותף שימש את יוספוס ואת התוספתא‪ .‬התוספתא שימרה את הנוסח‬
         ‫המקורי יותר‪ ,‬הקרוב בנוסחו לכתוב בבמדבר ט ‪ ,10‬אך כבר הרחיבה את לשון האיסור ל'כל טמא'‬
         ‫באמצעות השמטת הציון 'לנפש' או 'מת'‪ .‬יוספוס השתמש באותו נוסח‪ ,‬אך הרחיב ועדכן אותו בהתאם‬
         ‫לקהלו; הוא הציג בצורה מפורטת ומפורשת את סוגי הטמאים שהשתתפותם בפסח נאסרה‪ ,‬ופירש את‬

                                                           ‫'ושהיה בדרך רחוקה' על הנכרים ולא על הבאים מרחוק‪.‬‬

                                                              ‫היחס בין גרסות חז"ל השונות‬

     ‫בספרות חז"ל מופיע סיפור המפקד שלוש פעמים‪ .‬גרסתו הראשונית של הסיפור מצויה בתוספתא‬
     ‫פסחים‪ ,‬והיא מופיעה בצורה מעובדת בבבלי‪ ,‬שם גם הוצמדה לה ברייתא נוספת על פסח אחד שהיה‬
     ‫בימי הלל‪ ,‬שגם בו היה מספרם של הנמצאים בירושלים גדול מאוד‪ ,‬ואף הוא נקרא פסח מעוכין‪/‬מוכין‪.‬‬
     ‫קשה לקבוע את זמנה של גרסת איכה רבה‪ ,‬שבה ניכרים מאפיינים משתי הגרסות שבתוספתא ובבבלי‪:‬‬
     ‫מצד אחד נוסח הברייתא על המפקד נאמן לנוסח התוספתא‪ ,‬ומצד אחר האגדה על הזקן שנרמס בעזרה‬

                                                                                                        ‫ויקרא ז‪ ;22–21 ,‬שם כב‪.7–1 ,‬‬    ‫‪4	 2‬‬
     ‫בשכתוב פסח חזקיהו (דברי הימים ב ל) בקדמ ט ‪ ,276-260‬השמיט יוספוס את דחיית הפסח לחודש השני‪ .‬ראו על כך‬                               ‫‪4	 3‬‬
     ‫קולאוטי‪ ,‬פסח בכתבי יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ .59-54‬וכן הוא לא הזכיר את פרשת פסח שני (במדבר ט ‪ .)13–6‬ראו יחס שלילי לפסח‬
                                                                                                                                       ‫‪4	 4‬‬
                                                                                       ‫שני אצל פילון‪ ,‬על החוקים ג‪( 94 ,‬עמ' ‪.)105‬‬       ‫‪4	 5‬‬
     ‫אם כי השאלה האם נוכחותם והשתתפותם של נכרים בעליות הרגל היא תופעה היסטורית נידונה בהרחבה אצל ספראי‪,‬‬
                                                                                                                                       ‫‪	46‬‬
                                                                                                           ‫העלייה לרגל‪ ,‬עמ' ‪.95-92‬‬     ‫‪4	 7‬‬
     ‫וראו מחלוקת התנאים על 'דרך רחוקה'‪ ,‬אם הכוונה למי שהיו רחוק יותר מן העיר מודיעין ('מן המודיעית ולחוץ' בלשון‬
     ‫המשנה) 'וכמידתה לכל רוח'‪ ,‬או שהיו מחוץ לעזרה או לעיר‪ ,‬ולא יכלו להיכנס אליה ולעשות את הפסח במקומו‪ .‬משנה‪,‬‬

                                                         ‫פסחים ט‪ ,‬ב; תוספתא‪ ,‬פסחים ח‪ ,‬ב‪-‬ג; ספרי במדבר סט‪ ,‬עמ' ‪.166-165‬‬
                                                                                                               ‫פילון‪ ,‬חיי משה ב‪.232 ,‬‬

            ‫פירוש הכתובים מבוסס על המקרא בעברית‪ ,‬ולא ביוונית‪ ,‬מכיוון שמתרגום השבעים נעדר הצירוף 'ארץ רחוקה'‪.‬‬

‫‪819‬‬
   275   276   277   278   279   280   281   282   283   284   285