Page 92 - josephus_volume_two
P. 92

‫ספסיינוסאל האובנה‬

                                                                        ‫הסכנה הצפויה מקרב היהודים‬

         ‫יוספוס מתאר בדרמטיות רבה את סכנת המוות שנצפתה לו מידי האנשים במערה לאחר שגילה את‬
                                                                                             ‫רצונו לצאת אל הרומאים‪:‬‬

         ‫אך אם מזל הרומאים הביאך לשכוח את עצמך ‪ -‬שומה עלינו להבטיח את תהילת ארצנו‪.‬‬
         ‫נושיט לך יד וחרב‪ :‬אם תבחר במוות ‪ -‬תמות כמצביא היהודים; אך אם תמאן ‪ -‬תמות‬
         ‫כבוגד‪ )360 .‬באומרם דברים אלה שלפו את חרבותיהם ואיימו להורגו אם יסגיר את עצמו לידי‬

                                                                              ‫הרומאים (מלח' ג ‪.)360-359‬‬

         ‫יוספוס בתפילתו לאל הכיר בכך ש'מזל [המלחמה] נוטה כולו לצד הרומאים' (מלח' ג ‪ .)354‬הלוחמים‬
         ‫שאתו הבינו שמסיבה זו רוצה יוספוס 'לשכוח את עצמו' ‪ -‬להתכחש לתפקידו כמפקד הגליל‪ ,‬לבגוד‬
         ‫בחוקי התורה (שם ‪ ,)357-356‬ולהתמסר לרומאים‪ .‬כנגד זה הם מציעים לו את המוות המהולל אם‬

                                                                                  ‫יתאבד עמם‪ ,‬או את הבזוי אם יסרב‪.‬‬
         ‫החשש לחיי הגיבור עולה רק בחלק מהגרסות של סיפור ריב"ז‪ ,‬וגם שם באופן שונה מיוספוס‪ .‬בגרסת‬
         ‫אדר"נ ריב"ז מתווכח עם המורדים בלא חשש‪ ,‬כך גם 'רבנן' המתווכחים עם המורדים בבבלי‪ .‬באיכ"ר‬
         ‫אכן עולה חשש של ממש לחייו של ריב"ז‪ ,‬אבל לא מפני שהוא מעוניין לצאת או מציע כניעה‪ ,‬אלא‬
         ‫מפני שכשהוא רואה את מעשי המורדים הוא קורא 'ווי'‪ .‬קריאת הצער הובנה על ידי המורדים כביטוי‬
         ‫לתבוסתנות ולאי־הסכמה עם מעשיהם‪ .‬חששו של ריב"ז מובן על רקע משטר האימה שהטילו הקנאים‬

                                                                                    ‫על ירושלים כמסופר אצל יוספוס‪:‬‬

         ‫אך לא היה פלג בעם שלא ניסו למצוא עילה להשמידו‪[ ...)364 .‬עתה] מצאו עילות להאשים‬
         ‫את אלה שלא פגעו בהם כאשר שרר עדיין השלום‪ :‬מי שלא חיפש את קרבתם נחשב ליהיר;‬

                         ‫מי שנספח אליהם אך התבטא בגילוי לב ‪ -‬למזלזל בהם (מלח' ד ‪.)364-363‬‬

         ‫קשה שלא להתרשם מן הדמיון בין תיאור זה לבין תיאור חשד הבריונים בריב"ז בעקבות הברה אחת‪   .‬‬
         ‫מכל מקום קטע זה מעיד על הרקע הראלי של המסופר באיכ"ר‪ ,‬ואין צורך להניח קשר לחיבורו של‬

                                                  ‫יוספוס‪ .‬בכל מקרה הסכנה ליוספוס במערה ביודפת הייתה שונה‪.‬‬

                                                                                       ‫היציאה בדמות מת‬

         ‫רגע המעבר מהצד היהודי למחנה הרומי מעוצב בצורה שונה מאוד אצל יוספוס ואצל חכמים‪ .‬בסיפור‬
         ‫התלמודי זהו הרגע המסוכן ביותר‪ .‬ריב"ז קרוב ביותר אל המוות במציאות ובדמיון כאחד‪ .‬יציאתו של‬

     ‫כדאי לציין במיוחד את רציחתם של מי שבקשו לעבור למחנה הרומאי או נחשדו בכך (מלח' ה ‪ .)30‬תיאורי יוספוס את‬          ‫‪6	 6‬‬

     ‫משטר האימה של הקנאים פזורים במקומות נוספים‪ ,‬למשל מלח' ד ‪ 388-378 ,344-326 ,150-135‬ועוד‪ .‬הן התיאור‬

     ‫באיכ"ר והן דברי יוספוס ממחישים היטב את האימה והאלימות של משטרים מהפכניים הנתונים בסערת מלחמה‪ .‬וכבר‬

     ‫הצביע דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ,149‬על ההקבלה בין ירושלים ערב החורבן לפריז המהפכנית בסוף המאה הי"ח‪.‬‬
     ‫יונתן פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪ ,94-85‬מכנה את התקופה שלאחר נפילת הממשלה הראשונה ’‪.‘The Reign of Terror‬‬

                   ‫אינני סבור שמדובר כאן רק בטופוס ספרותי‪ ,‬אלא זו אכן דרכו של עולם‪ ,‬ברוח דברי תוקידידס ג‪.7-3 ,82 ,‬‬

‫‪631‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97