Page 94 - josephus_volume_two
P. 94
ספסיינוסאל האובנה
התחבולה שנקט ריב"ז .רקע זה ניכר בעיקר באיכ"ר ובבבלי .באדר"נ אין אזכור למשטר האימים של
הקנאים ,אבל בלי עובדה זו אין להבין מדוע יש צורך לצאת בדמות מת .עיון בסיפור אחר של יוספוס
מעלה קווי דמיון נוספים לסיפור יציאת ריב"ז.
בעצם הימים ההם נמלט מנאיוס בן לזרוס אל טיטוס וסיפר כי מבעד לשער אחד שהוא הופקד
עליו הוצאו בין ארבעה עשר בחודש קסנתיקוס -היום שטיטוס חנה בו לפני החומה -לבין
ראש חודש פנמוס מאה וחמשה עשר אלף שמונה מאות ושמונים גופות )568 .הם היו כולם
מעניי העיר .הוא לא הופקד על ספירתם ,אך מאחר ששילם את הוצאות הקבורה מקופת
הציבור ,נאלץ למנותם )569 ...אחרי [מנאיוס] נמלטו רבים מנשואי הפנים ומסרו כי מניין
המתים של עניי העיר שהושלכו אל מחוץ לשערים היה שש מאות אלף )571 ...איפת חיטים
נמכרה אז בכיכר כסף ,ומאוחר יותר כאשר הושלם הדייק סביב העיר ואי אפשר היה עוד לצאת
וללקט עשבי בר ,היו אנשים שהגיעו למצוקת רעב כה קשה עד כי חיטטו בביבים ובגללי בקר
יבשים ואכלו מן הזוהמה שמצאו שם (מלח' ה .)571-567
בחומת ירושלים היה שער מיוחד שדרכו הוציאו את מתי העיר ,ועליו היה אחראי מנאיוס בן לזרוס .אין
לדעת כיצד מנאיוס עצמו נמלט ,אך לאור המסופר יכול הקורא להניח שהוא ניצל את שהייתו בשער
זה כדי להימלט למחנה הרומי .שער המוות נעשה אפוא שער החיים .מיד לאחר מכן מתאר יוספוס את
עצמת הרעב שגרמה לאנשים לחפש מזון בביבים ובגללי הבקר .סמיכות פרשיות דומה ישנה גם באיכ"ר
ובבבלי ,אם כי במהופך :ריב"ז מחליט להימלט דרך שער המתים מפני שהוא נחשף לקשיי הרעב .גם
כאן ,על אף ההקבלה המבנית ,יש שוני רב בפרטים המונע מלקבוע שחכמים הכירו את סיפורו של
יוספוס .קיומו של שער מיוחד להוצאת מתים הוא דבר מסתבר ,אבל אצל יוספוס לא נאמר כיצד נבדקו
המתים ,ואילו בסיפור התלמודי יש לפרט זה חשיבות רבה .שוני של ממש יש בין שני המקורות בתיאורי
הרעב .על פי איכ"ר ראה ריב"ז את אנשי ירושלים שולקים תבן ,ועניין הגללים והביבים לא נזכר .נראה
יהושע אפרון ,ובעקבותיו ישראלי־טרן ,לא הזכירו את הקטעים שנדונו כאן .הם טענו לדמיון בין הסיפור התלמודי ,שלפיו 71
הקנאים לא התירו יציאה מירושלים אלא למתים ,לבין השבועה שנשבעו הקנאים ,על פי יוספוס ,שלעולם לא יסגירו
את עצמם חיים לידי הרומאים (מלח' ו .366 ,351אפרון ,בר כוכבא ,עמ' ,95הערה ;226ישראלי־טרן ,אגדות החורבן, 7 2
עמ' ,115הערה ;12ישראלי־טרן ,יוספוס פלאוויוס ותיאורי החורבן ,עמ' ,142הערה .)7ואולם על פי יוספוס ,שבועה 73
זו חייבה את המורדים בלבד ולא את יתר הציבור ,שעליו פשוט נאסרה הבריחה ,כאמור בקטעים דלעיל .אמנם באיכ"ר 7 4
ענף א אומר בן בטיח לריב"ז' :עבדינן ביינינן דלא יפוק בר נש מהכא אלא דמית' (עשינו [=הסכמנו] ביננו שלא יצא מכאן
אדם אלא מת) ,אבל גם לשון 'עבדינן ביינינן' בהקשר הנוכחי אינה נוגעת לשבועת הקנאים הנזכרת אצל יוספוס אלא
לאיסור שהללו הטילו על כל איש לצאת את ירושלים.
המתח בין שתי החוליות באדר"נ הוא עדות למעשה העריכה המורכב של יצירת מחזור סיפורי החורבן ,וראו להלן
עמ' .655–654
לעומת זאת ,אין באדר"נ שום קשר בין הרעב המתואר בהמשך לבין יציאת ריב"ז ,אם כי ייתכן שהייתה גרסה קדומה
של אדר"נ ובה תיאור הרעב לפני היציאה מהעיר (קיסטר ,ביאורים ,עמ' ,486והערה .)19כדאי לשים לב שאצל יוספוס
תיאור הרעב הוא במקביל למות העניים .מנאיוס הופקד על קבורת העניים בין י"ד בניסן לא' בתמוז .הדייק שהביא לידי
החרפת הרעב בעיר נבנה בשלושה ימים (מלח' ה )509בתחילת חודש סיון (פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' ;143רפפורט,
חורבן ירושלים ,עמ' .)72
אמנם בתלמוד הבבלי מופיע סיפורה של מרתא בת בייתוס ,שמתה עקב דריכה על גללים ,כרקע מקדים להחלטת ריב"ז
לצאת ,אבל הסיפור מוכר ממקורות קדומים בנוסחים שונים .הספרות התנאית מספרת על ריבה אחת (מכילתא דר"י,
633
