Page 91 - josephus_volume_two
P. 91
רחש ןב ריאמ
ובי בחרת לגלות את צפונות העתיד ,אני מסגיר את עצמי מרצוני החופשי לידי הרומאים ומוכן
להמשיך לחיות -ואתה עדי שאני יוצא אליהם לא כבוגד ,כי אם כעושה דברך (מלח' ג .)354
ריב"ז אמנם אינו פונה לאל אבל גם הוא מכיר בכך שהמלחמה נידונה לכישלון .על פי אדר"נ על שני
נוסחיו הוא סבור שהמלחמה אבודה .מיד עם תחילת המצור של אספסיינוס הוא פונה ללוחמים:
בניי ,מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש? הא אינו
מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחד וילך לו משם ...וכיון שאמר רבן יוחנן בן זכאי יום
אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא להם לתלמידיו (אדר"נ נו"א ,ד) .
על פי גרסה זו ריב"ז לא האמין שאפשר לנצח במלחמה וחתר להגיע לכניעה על פי תנאי אספסיינוס .
נתינת הקשת והחץ הם ביטוי סמלי לכניעת המורדים .באיכ"ר מוצג מניע שונה ליציאת ריב"ז .הוא אמנם
לא התנגד למרד בראשיתו ,אבל לאחר שרפת האוצרות והרעב הגיע למסקנה שאפסה היכולת להגן על
העיר' :אמ' בני אדם ששולקין תבן ושותין מימיו יכולים לעמוד בפני חיילותיו שלאספסיינוס? כל סמא
דמילתא איפוק לי מן הכא (כל עיקרו של דבר ,אצא לי מכאן)' .גם בבבלי המניע ליציאה הוא הרעב ,אם
כי הוא מתואר באופן שונה.
אלון היה הראשון שהדגיש את ההבדלים בין המניע ליציאה במסורת אדר"נ ,שהוא הכישלון הצפוי,
לבין מניעי היציאה באיכ"ר ובבבלי ,הנוגעים למצוקת הרעב .לכאורה מסורת אדר"נ קרובה יותר לדברי
יוספוס ,שכן בשני המקרים ההכרה בכישלון המאבק גורמת להחלטה לחצות את הקווים .ואולם בצד
הדמיון יש הבדלים בולטים :יוספוס נכנע לרומאים רק על פי דרישתם ,ולאחר שמלחמתו ברומאים
נכשלה ויודפת נפלה .ריב"ז לעומתו יצא על דעת עצמו בזמן שהעיר במצור ובמלחמה .חשוב מכך,
יוספוס פונה לאל ישירות ' -מאחר שייטב בעיניך להכרית את העם אשר בראת' (מלח' ג - )354ואילו
ריב"ז אינו מערב את האל .מדבריו לבני ירושלים' :הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחד
וילך לו משם' ,משתמעת נימה פרגמטית של הערכה שהסיכוי לנצח קטן ומוטב להיכנע .קשה אם כן,
לראות זיקה כלשהי בין ריב"ז ליוספוס בנקודה הזאת.
ונוסח הדברים דומה באדר"נ נו"ב ,ו. 6 1
כדאי לציין במיוחד את נו"ב' :אמר לתלמידיו :חבירינו ,עמדו והוציאנו מיכן שאני יודיע שסוף העיר הזאת לחרב והבית 6 2
6 3
הזה שישרף' (כך על פי נוסח הפנים ,וראו שינויי נוסחאות).
אכן הבבלי מזכיר עימות בין 'רבנן' ל'בריונים' ,אבל אין לו נגיעה ליציאת ריב"ז מירושלים .בבבלי כאשר ריב"ז מבקש 6 4
מאבא סיקרא לצאת מהעיר הוא מאשים את הבריונים בגרימת רעב .אלון הסביר שלבבלי הוכנסו שתי המסורות השונות 6 5
על המניע ליציאת ריב"ז (אלון ,מחקרים ,א ,עמ' .)249-248גם ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' ,55-54החולקת על
אלון בפרטים מסוימים בנוגע ליחסו של ריב"ז למורדים ,מסכימה שהן באיכ"ר והן בבבלי יש 'הערכת מצב מחודשת' עקב
הרעב.
יוספוס אמנם מעיד על עצמו בח"י ( )19-17שהוא התנגד למרד מראשיתו ,אבל במלחמת היהודים אין לכך ביטוי .על
היחס בין שני המקורות הללו ראו בערך ביטול הקרבן לשלום הקיסר ,ליד הערות ,46-45ולעיל ,הערה .19
יש להבליט נקודה זו על רקע דבריו של ר' יוסי בן קסמא לר' חנינא בן תרדיון' :תנו רבנן :כשחלה רבי יוסי בן קיסמא,
הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו .אמר לו :חנינא אחי ,אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו
ושרפה את היכלו ,והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ,ועדיין היא קיימת' (בבלי ,עבודה זרה יח ע"א) .אף שהמסורת
מופיעה בבבלי ,ייתכן שחלקים ממנה הם ארץ־ישראליים ,כפי שהראה קלמין ,בבל היהודית ,עמ' .26בכל המסורות על
ריב"ז אין רמז לטיעון כזה.
630
