Page 113 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 113

‫ירושלים והמקדש בקומראן‬

‫והעיר אשר אקדיש לשכין שמי ומקד[שי בתוכ]ה תהיה קודש וטהורה מכול דבר לכול טמאה‬

‫אשר יטמאו בה כול אשר בתוכה יהיה טהור וכול אשר יבוא לה יהיה טהור‪ .‬יין ושמן וכול‬

‫אוכל וכול מושקה יהיו טהורים‪ .‬כול עור בהמה טהורה אשר יזבחו בתוך עריהמה לוא יבואו‬

‫לה‪ ,‬כי בעריהמה יהיו עושים בהמה מלאכתמה לכול צורכיהמה ואל עיר המקדש לוא יבואו‬

‫כי כבשרמה תהיה טהרתמה ולוא תטמאו את העיר אשר אנוכי משכן את שמי ומקדשי בתוכה‬

‫כי בעורות אשר יזבחו במקדש בהמה יהיו מביאים את יינמה ואת שמנמה וכול אוכלמה לעיר‬

‫(טור מז‪ ,‬שורות ‪)17–3‬‬        ‫מקדשי [‪ ]...‬ואם בעריכמה תזבחוהו וטהר לעריכמה‪.‬‬

‫האיסורים רבים ושונים‪ :‬איסור חמור ביותר על כניסתם לעיר של בני אדם טמאים בטומאות‬
‫ובדרגות טומאה שונות (כולל נכים שדינם כטמאים); איסור גידול תרנגולים (איסור דומה לזה‬
‫מוכר ממקורות חז"ל);‪ 39‬איסור הבאת עורות של בהמות טהורות שנזבחו בערים אחרות‪ ,‬משום‬

‫שהם אינם מן הבהמות שהועלו לקרבן על המזבח‪ ,‬וכפי שאסור לאכול בעיר המקדש בשר שאינו‬

‫בשר קרבנות‪ ,‬וכשם שאסור להכניס לעיר בשר כזה‪ ,‬כך אסור להכניס אליה עורות של בהמות‬

‫שלא נשחטו במקדש‪ .‬כל האיסורים הללו נובעים מהיותה של ירושלים עיר המקדש ומקדושתו‬

‫היתרה של המקדש אשר בתוכה‪ .‬אך כאמור אין מדובר בעיר ובמקדש של אחרית הימים שיבנה‬

           ‫האל אלא במעשי ידי אדם‪ ,‬אם כי ממדיהם עצומים כל כך עד שהם נראים דמיוניים‪.‬‬
‫הבית אשר יבנה האל במו ידיו נזכר בקטע של פשר תמטי ממערה ‪ 40.4‬מבחינה פורמלית‬

‫ההתייחסות לבית היא פירוש על פסוק‪[' :‬ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו‪ ...‬לוא ישיא עו]ד‬
‫אויב [בו]‪ 41‬ולוא יוסיף בן עולה [לבלות]ו כאשר בראישונה ולמן היום אשר [צויתי שפטים] על‬

‫עמי ישראל' (שמואל ב ז‪ ,‬י–יא ‪ +‬תהלים פט‪ ,‬כג ‪ +‬דברי הימים א יז‪ ,‬ט)‪ ,‬ועל 'מקום' זה נאמר‬

                                                                                   ‫בפשר‪:‬‬

‫ב]אחרית הימים כאשר כתוב בספר [מושה 'מקדש אדני כ]וננו‬  ‫הואה הבית אשר [‬

‫] עולם ועמוני ומואבי‬        ‫ידיכה ה' ימלוך עולם ועד' הואה הבית אשר לוא יבוא שמה [‬

‫] עולם תמיד עליו יראה ולוא‬              ‫וממזר ובן נכר וגר עד עולם כיא קדושי שם [‬

‫ישמוהו עוד זרים כאשר השמו בראישונה את מקד[ש י]שראל בחטאתמה ויואמר לבנות לוא‬

                            ‫מקדש אדם להיות מקטירים בוא לוא לפניו מעשי תורה‪.‬‬

‫(‪ ,4Q174‬קטעים ‪ ,2–1‬טור א‪ ,‬שורות ‪42)7–1‬‬

‫הואה‪ :‬הוא‪ .‬ספר [מושה]‪ :‬התורה‪[ .‬מקדש אדני כ]וננו ידיכה וכו'‪ :‬שמות טו‪ ,‬יז–יח (בפיסוק‪' :‬מקדש־ה'‬
‫כוננו ידיך'‪ ,‬שלא כפיסוק בנוסח המסורה‪' :‬מקדש‪ ,‬ה'‪ ,‬כוננו ידיך')‪ ] [ .‬עולם‪ :‬יש משלימים '[כול‬

‫אשר בו מום] עולם'‪ ,‬או כיוצא בזה‪ .‬על איסור על עוורים להיכנס לירושלים במגילת המקדש ראו לעיל‪,‬‬
‫עמ' ‪ .488‬ועמוני ומואבי וממזר‪ :‬מפורשים בדברים כג‪ ,‬ג–ז‪' :‬לא יבֹא ממזר בקהל ה' [‪ ]...‬לא יבֹא עמוני‬

‫ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם'‪ ,‬והאיסור נתפרש כאן לאו דווקא על‬

‫נישואין‪ ,‬אלא על הכניסה לקודש‪ .‬ייתכן שלפי פירוש זה אדומי ומצרי (שם‪ ,‬ח–ט) נחשבו יוצאים מן‬
‫הכלל לקולא‪ ,‬וגם שאר העמים נחשבו אסורים מלבוא בקהל‪ .‬ישמוהו [‪ ]...‬השמו‪ :‬לשון חורבן‪43.‬‬

                                       ‫‪ 3	 9‬א' קימרון‪' ,‬התרנגול‪ ,‬הכלב ומגילת המקדש'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬סד (תשנ"ה)‪ ,‬עמ' ‪.476–473‬‬
                                                        ‫‪ 4	 0‬ראו מאמרה של ב' ניצן‪' ,‬מגילות הפשרים מקומראן'‪ ,‬בקובץ זה‪.‬‬

                        ‫‪ 	41‬כלומר לא יחריב אותו‪ ,‬ראו‪ :‬מ' קיסטר‪' ,‬עוללות מספרות קומראן'‪ ,‬תרביץ‪ ,‬נז (תשמ"ח)‪ ,‬עמ' ‪.319‬‬

                        ‫‪J.M. Allegro, ‘Florilegium’, idem, Qumran Cave 4, I: 4Q158–4Q186 (DJD, 5), Oxford 1968, p. 53 4	 2‬‬

‫‪ 	43‬לנימוקים לפרש מילה זו דווקא כך ראו‪ :‬קיסטר (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)41‬עמ' ‪ ,319‬הערה ‪489 .15‬‬
   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118