Page 131 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 131

‫על הרע ועל הטוב‪ :‬הבסיס התאולוגי של עדת קומראן‬

‫מנהגים קדומים ביחס‪ ,‬חלק מטקס הטבילה הוא אמירתו של הנטבל שהוא דוחה את השטן ואת‬
‫כל מעשיו‪ .‬הכוהן מושח את הנטבל בשמן גירוש הרוחות ואומר לו‪' :‬ירחקו ממך כל הרוחות'‪,‬‬
‫והצהרות האמונה כרוכות במנהגים רבים בטקסים מגיים מפורשים‪ ,‬המונעים את שלטונו של‬
‫השטן על הנטבל לאחר טבילתו‪ .‬בקטעים ‪ 2‬ו־‪ 5‬יש אפוא הקבלה לשני רגעים חשובים בטקס‬
‫הנוצרי‪ :‬ההתכחשות לשטן וקללתו וכן האמירה שהרוחות הרעות ירחקו מן הבא בברית;‪ 35‬ואולם‬
‫שלא כבטקסי הטבילה הנוצריים הקדומים‪ ,‬שבהם האקט המגי של גירוש הרוחות הרעות תופס‬
‫מקום נכבד‪ ,‬הרי בכת מדבר יהודה ככל הנראה עצם השבועה של אדם לקיים את המצוות כהלכה‬

                                 ‫(ועמידתו בשבועה זו) היא הדוחה מעליו את הרוח הרעה‪36.‬‬
‫בקטע ‪ 5‬נאמר בגלוי מה שגלום בקטעים הקודמים ומשתמע מהם‪ :‬ההצטרפות לכת אינה אלא‬
‫השבועה לקיים כהלכה את מצוות התורה‪ .‬המבנים התאולוגיים קשורים אפוא קשר הדוק לקיום‬
‫דקדקני של המצוות בלי לסור ימין ושמאל‪ ,‬כלומר לשאלות הלכה פרטניות ו'יבשות' לכאורה‪,‬‬

                                                               ‫שהן מרכז הווייתה של הכת‪.‬‬
‫חשוב לעמוד על הרקע שממנו צמחו תפיסות אלו‪ .‬כבר מימים קדומים – ככל הנראה מימי‬
‫בית ראשון – הייתה זיקה בין שמירת המצוות ובין מתן חסותו של האל נגד כוחות רעים‪37.‬‬
‫בתקופת בית שני‪ ,‬עם התגברות חשיבותו של לימוד התורה‪ ,‬קל היה לכרוך את הדעת ורוח‬
‫הקודש בהסתלקות שטן ורוח רעה מן האדם‪ ,‬מלבו ומגופו‪ ,‬שהרי המחלות – לפי דעה רווחת –‬
‫אינן אלא תוצאת חטאו של האדם‪ ,‬תוצאת הרוח הרעה המושלת בו‪ .‬וכך נאמר בתפילה שנכללה‬

                                                                          ‫במגילת תהלים‪:‬‬

                                                                            ‫על חסדיך אני נסמכתי‬        ‫‪	.6‬‬
                                                                     ‫ָסל ָחה ה' לחט	אתי		‬
                                                ‫וטהרני מעווני‬        ‫רוח אמונה ודעת חונני		‬
                                           ‫אל ֶא ָּת ְק ָלה בעויה‬   ‫אל ַּת ׁ ְש ֵלט בי שטן ורוח טמאה	‬
                          ‫מכאוב ויצר רע אל ִי ְר ׁש ּו ב ֲע ָצ ַמי‬

‫(‪ ,11Q5‬טור יט‪ ,‬שורות ‪38)16–14‬‬

‫סלחה‪ :‬צורת ציווי מוארכת‪ .‬אל אתקלה בעויה‪ :‬אל אכשל בחטא‪ .‬אל ירשו‪ :‬אל יהיו להם שלטון‬
                                 ‫וממשלה (מלשון 'רשות'; מקביל ֶאל 'אל תשלט' בצלע הראשונה)‪.‬‬

‫תפילה זו אינה אלא דוגמה אחת לדגם של תפילות המבקשות הגנה אלוהית מן הרע‪ 39,‬דגם המצוי‬
‫לא רק בקומראן אלא גם בספרות היהודית שהגיעה לידינו כמורשת היהדות הרבנית (למשל‬

                          ‫‪ 3	 5‬ספק אם יש קשר גנטי בין הטקס בכת לבין הטקסים הנוצריים; לפי שעה קשה להוכיח קשר כזה‪.‬‬
                 ‫‪ 	36‬על היבט זה בכללו ועל משמעו לפירושם של כתבים אחרים שנמצאו בקומראן ראו‪M. Kister, ‘Demons, :‬‬

                      ‫‪Theology and Abraham’s Covenant (CD 16:4–6 and Related Texts)’, R.A. Kugler & E.M. Schuller‬‬

                                                            ‫‪(eds.), The Dead Sea Scrolls at Fifty, Atlanta, Ga. 1999, pp. 167–184‬‬

                 ‫‪ 3	 7‬כך עולה מדברים ו‪ ,‬ט–טו‪ .‬על ניצולה של תפיסה זו במגיה כבר בתקופת בית ראשון אפשר ללמוד מקמע‬
                 ‫מתקופה זו‪ ,‬כפי שכבר הערתי‪ ,‬ראו‪ :‬קיסטר (שם)‪ ,‬עמ' ‪ .169‬על הקמע ראו לאחרונה‪G. Barkay et al., ‘The :‬‬

                               ‫‪Amulet from Ketef Hinnom: A New Edition and Evaluation’, BASOR, 334 (2004), pp. 55, 61‬‬
                                 ‫‪J.A. Sanders, The Psalms Scroll of Qumran Cave 11 (11QPsa) (DJD, 4), Oxford 1965, p. 40 	38‬‬

                 ‫‪ 	39‬על סוג זה של תפילות ראו מאמרו החשוב של פלוסר‪D. Flusser, ‘Qumran and Jewish Apotropaic :‬‬

                      ‫‪Prayers’, IEJ, 16 (1966), pp. 194–205 (= idem, Judaism and the Origins of Christianity, Jerusalem‬‬

‫)‪507 1988, pp. 214–225‬‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136