Page 127 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 127

‫על הרע ועל הטוב‪ :‬הבסיס התאולוגי של עדת קומראן‬

‫שתפקידם להעניש את אנשי הבליעל? בחיבור אחר נאמר – שוב בסגנון דומה‪' :‬וכן משפט כל‬
‫באי בריתו אשר לא יחזיקו באלה לפוקדם לכלה ביד בליעל' (ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' ח‪ ,‬שורות‬
‫‪ ;)2–1‬כאן כבר אין ספק שבליעל הוא משלם הגמול לחוטאים‪ ,‬ושהאל פועל באמצעותו‪ .‬נראה‬
‫אפוא שגם 'מלאכי חבל' הם שליחיו של בליעל המענישים את הרשעים בשליחות האל‪ .‬בכך‬
‫מודגם המתח הרב הקשור בדמותו של בליעל‪ ,‬מתח בין תפיסת עולם מונותאיסטית מובהקת –‬
‫שבה הרע הוא שליחו של האל הטוב‪ ,‬שהכול בידו – לבין חלוקה דואליסטית ברורה של העולם‪.‬‬
‫אמנם לא נאמר במפורש – לא כאן ולא במקומות אחרים – שסופו של בליעל לכלות את אנשיו‪,‬‬
‫ולפי מקורות שנראה בהמשכו של מאמר זה (להלן‪ ,‬סעיף ד) השמדת בליעל היא ממנה ובה‬

                                                                         ‫השמדת הרשעים‪.‬‬
‫הקללות בקטע ‪ 1‬מכוונות ל'כול אנשי גורל בליעל'‪ ,‬אבל כאמור גופה של הקללה אינו מזכיר‬
‫מפורשות לא את המלאך בליעל ולא את עצם השתייכותם של הרשעים לגורל בליעל‪ .‬והנה יש‬
‫בידינו שני קטעים מקבילים‪ ,‬מקוטעים יותר ובכל זאת במצב טוב למדי‪ ,‬שבהם מודגשת באופן‬

        ‫ברור הקללה לבליעל עצמו‪ .‬באחד מהם‪ ,‬המתאר מעמד דומה לזה שבסרך היחד‪ ,‬נאמר‪:‬‬

                                                           ‫] עצת היחד יומרו כולמה ביחד‪ :‬אמן ואמן‪.‬‬              ‫‪	.2‬‬
‫ואחר יזעמ[ו] את בליעל ואת כול גורל אשמתו וענו ואמרו‪ :‬ארור [ב]ליעל ב[מ]חשבת‬
‫משטמתו‪ ,‬וזעום הוא ב ִמ ְ ׂש ַרת אשמתו‪ ,‬וארורים כול רוחי [גו]רלו במחשבת רשעמה‪ ,‬וזעומים‬
‫המה במחשבות נדת [ט]מאתמה‪ ,‬כיא המה ג[ור]ל חושך ופקודתמה לשחת עולמים; אמן‬

                                                                                                         ‫אמן‪.‬‬
‫וארור הרש[ע בכול קצי] ממשלותיו‪ ,‬וזעומים כול בני בלי[על] בכול ע ֹונ ֹות ַמ ֲע ַמ ָדמה עד‬

                                                                                 ‫תוממה [לעד; אמן אמן]‪.‬‬
‫ו[הוסיפו ואמרו‪ :‬ארור אתה מלא]ך השחת‪ ,‬ורו[ח האב]דון בכו[ל] מחשבות יצר אשמתכה‬
‫[ובכול מזמות תוע]בה ועצת רשע[תכה‪ ,‬וז]עום אתה במ[מש]ל[ת] [ ַע ְו ַלתכה] וב ִמ ְ ׂש ַרת‬
‫[רשעתכה ואשמתכ]ה עם כול ג[          ]ל וע[ם חרפות? שח]ת [ועם כל]מות‬

              ‫כלה ל[אין שרית בלוא] סליחות באף עברת [א]ל [לכול עדי עולמים; אמן א[מן]‬
‫[וארורים כו]ל עושי [מחשבות רש]עתמה ומקימי מזמתמה בלבבמה [לזום על ברית א]ל ול[‬

                                                    ‫דברי? חוזי? אמ]תו ולהמיר את משפטי [התורה]‪.‬‬

‫(‪ ,4Q286‬קטע ‪ ,7‬בהשלמות על פי ‪ ,4Q287‬קטע ‪20)6‬‬

‫יזעמ[ו]‪ :‬יקללו (וכן להלן‪' :‬זעומים'‪' ,‬זעום')‪ .‬טקסט דומה ביותר שולב במגילת המלחמה (‪ ,1QM‬טור‬
‫יג‪ ,‬שורות ‪ ,)6–4‬וכדאי להשוות את הטקסטים‪ .‬ב[מ]חשבת משטמתו‪ :‬בגלל מחשבת הרשע שלו (על‬
‫'משטמה' ראו להלן)‪ִ .‬מׂשרת אשמתו‪ :‬היותו שר הרשעה‪ .‬רשעמה‪ :‬רשעם‪ .‬פקודתמה לשחת‪ :‬גזר הדין‬

‫האלוהי גזר את דינם לכליה נצחית ('שחת' מתפרש לעתים קרובות במגילות לאו דווקא ככינוי לשאול‪,‬‬
‫מן השורש שו"ח‪ ,‬אלא כשם עצם מן השורש שח"ת)‪ .‬מעמדמה‪ :‬מעמדם‪ .‬תוממה‪ :‬תומם‪ .‬יצר‪ :‬טבע‪.‬‬
‫[שרית]‪ :‬שארית‪ .‬להמיר‪ :‬לשנות‪[ .‬וארורים [‪[ ]...‬התורה]‪ :‬ההשלמות בעיקר לפי קטע ‪ 3‬ומקבילות‪,‬‬

                                                                             ‫ורובן אינן בטוחות‪.‬‬

‫יש כאן כאמור קללה מפורשת לא רק לבני בליעל (כמו בסרך)‪ ,‬אלא גם לבליעל עצמו‪ ,‬הוא שר‬
‫הרשעה‪ ,‬הוא 'מלאך השחת ורוח האבדון'‪ ,‬הוא 'הָרָׁשע'‪ .‬בליעל ׂשֹוֵרר ב' ִמְׂשַרת אשמתו'‪ ,‬ואתו‬

                      ‫‪B. Nitzan, ‘4QBerakhota’, E. Eshel et al., Qumran Cave 4, VI: Poetical and Liturgical Texts, Part 1 2	 0‬‬

‫‪503 (DJD, 11), Oxford 1997, pp. 7–48; idem, ‘4QBerakhotb’, ibid., pp. 49–60‬‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132