Page 27 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 27

‫פרשנות המקרא בקומראן‬

               ‫נראה שהחלק הראשון של הקטע מתייחס לסוג של תוכחה שבה מסביר חבר הכת לרעהו את‬
               ‫דברי האמת של התורה ברוח טובה (ולא 'באף או בתלונה או בעורף קשה')‪ .‬אסור לו לדחות את‬
               ‫ההוכחה‪ ,‬אלא 'ביומו יוכיחנו'‪ .‬אך נוסף על כך ('וגם') מודגש שאסור לאיש הכת להאשים את מי‬
               ‫שעבר עברה 'לפני הרבים'‪ ,‬אלא אם השמיע לו קודם 'תוכחת לפני עדים'‪( .‬תהליך זה מזכיר את‬
               ‫ההתראה בהלכות חז''ל‪ ).‬קטע מתוך מגילת ברית דמשק מרחיב את הדיבור בעניין סוג שני זה‬

                                                                                              ‫של הוכחה ‪:‬‬

                     ‫וכל איש ִמ ָּב<י> ֵאי הברית אשר יביא על רעיהו דבר אשר לא בהוכח לפני עדים‪ ,‬והביאו‬
                     ‫בחרון אפו או לספר לזקניו להבזותו – נוקם הוא ונוטר‪ ,‬ואין כתוב כי אם נוקם הוא לצריו‬
                     ‫ונוטר הוא לאויביו‪ .‬אם החריש לו מיום ליום ובחרון אפו בו דבר בו בדבר מות‪ ,‬ענה בו יען‬

                            ‫אשר לא הקים את מצות אל‪ ,‬אשר אמר לו 'הוכח תוכיח את רעך ולא תשא עליו חטא'‬

                 ‫(ברית דמשק [גניזה]‪ ,‬עמ' ט‪ ,‬שורות ‪24)8–2‬‬

                  ‫וכל איש מב<י>אי הברית‪ :‬כל חבר הכת‪ .‬דבר אשר לא בהוכח‪ַ :‬הֲא ָש ָמה בעברה כלשהי שלא הוכיח‬
                  ‫אותו עליה קודם‪ ,‬אלא הביאו בחרון אפו [‪ ]...‬נוקם הוא ונוטר‪ :‬כלומר הוא עובר על המצווה בויקרא‬
                  ‫יט‪ ,‬יח‪ ,‬שהרי אין כתוב כי אם נוקם הוא לצריו‪ :‬לפי 'נֹקם ה' לצריו ונוטר הוא לאֹיביו' (נחום א‪ ,‬ב)‪,‬‬
                  ‫ולא לאוהביו; לכן מותר לאנשי הכת לנקום רק באויביהם (אנשים מחוץ לכת) ולנטור טינה רק לאויבים‬
                  ‫אלה ולא לחברי הכת‪ .‬אם החריש לו מיום ליום‪ :‬אם שמר בלבו את דבר העברה זמן רב ורק בחרון אפו‬
                  ‫בו‪ :‬כאשר כעס עליו‪ ,‬דבר בו בדבר מות‪ :‬האשים אותו בעברה‪ ,‬אפילו בעברה שחל עליה עונש מוות‪,‬‬

                                                                           ‫<ענה> [= עוונו] בו‪ :‬עונש זה יחול עליו‪.‬‬

               ‫גם כאן אסור לחבר הכת להאשים את עמיתו אלא אם הוכיח אותו קודם לכן בפני עדים‪ .‬כל‬
               ‫המדלג על שלב קריטי זה עובר על האיסור שבויקרא יט‪ ,‬יח‪' ,‬לא ִתקֹם ולא ִתטֹר את בני עמך'‪,‬‬

                                                                           ‫הבא מיד לאחר מצוות ההוכחה‪.‬‬
               ‫בקומראן התקיימו אפוא שתי גישות שונות לכתוב בויקרא יט‪ ,‬יז‪ .‬על פי גישה אחת‪,‬‬
               ‫התוכחה שעליה מדובר בפסוק זה אינה אלא סוג של הדרכה רוחנית‪ ,‬השמורה לאנשי הכת‬
               ‫בלבד‪ .‬חבר הכת המוכיח את רעהו דורש את טובתו‪ ,‬ואין בכך שמץ של האשמה‪ :‬דבריו נועדו‬
               ‫להחזיר את חברו לדרך הנכונה‪ ,‬ועל המוכיח לנהוג 'באמת וענוה ואהבת חסד לאיש'‪ .‬על פי‬
               ‫הגישה האחרת מצוות 'הוכח תוכיח' היא הליך משפטי‪ .‬נקל להבין כיצד נקשרה לפסוק הגישה‬
               ‫שמדובר בו בהדרכה רוחנית – אך מניין צמחה הגישה שמדובר בהליך משפטי? דומה כי גישה‬
               ‫זו נשענת על ההקשר הרחב יותר של אותו פסוק‪ .‬הוא מופיע בתוך סדרת פסוקים הפותחת‬
               ‫באיסור הכללי‪' :‬לא תעשו ָעֶול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשּפֹט‬
               ‫עמיתך' (ויקרא יט‪ ,‬טו)‪ .‬מסתבר שכת קומראן פירשה את הפסוקים שלאחר מכן‪ ,‬כולל 'הוכח‬
               ‫תוכיח את עמיתך'‪ ,‬כחלק מהליך משפטי של התראה הניתנת לעבריין לפני שאפשר להאשים‬

                                                                                            ‫אותו בעברה‪.‬‬

               ‫ב‪ .‬דוגמה אחרת לדרכי פרשנותו של החוק המקראי נוגעת למחלוקת מימי בית שני שעד היום‬
               ‫אין בה הסכמה‪ :‬האם העּוָּבר בבטן אמו הוא נפש חיה – ובמקרה כזה הפלה היא בגדר רצח – או‬

                 ‫‪ 2	 4‬יש הבדלי נוסח ניכרים בין כתבי היד של ברית דמשק במקום זה‪ ,‬וייתכן שנשמטו מילים בנוסח ברית דמשק‬
                 ‫מן הגניזה; לפרטים ולניסיון שחזור של הטקסט ראו‪ :‬א' קימרון‪' ,‬לפתרון חידת התיבות החסרות שבמגילת‬
                 ‫ברית דמשק'‪ ,‬ג' ברין וב' ניצן (עורכים)‪ ,‬יובל לחקר מגילות ים המלח‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ' ‪,250–244‬‬

‫בעיקר עמ' ‪403 .250–249‬‬
   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32