Page 23 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 23
פרשנות המקרא בקומראן
ונשלו דמעות מעיניהם לעיניו והיו רשומות בתוך עיניו ,וכיון שהזקין כהו עיניו שנ' 'ויהי כי
זקן יצחק' וגו'.
(בראשית רבה סה ,י [מהדורת תיאודור–אלבק ,עמ' )]719
סביר להניח שאף אחד מן המדרשים האלה אינו משקף את הסיבה המקורית להיווצרות
מוטיב המלאכים הבוכים .ראשית ,הקטע מקומראן אינו מקשר בין דמעות המלאכים ובין
הפסוק מתוך ישעיה ,וגם לא בינן ובין המילים 'אל תשלח ידך אל הנער' ,וגם לא בינן
ובין עיוורונו של יצחק בערוב ימיו .אילו היה אחד מן הקשרים האלה מונח ביסוד מוטיב
המלאכים הבוכים ,כי אז צפוי היה שעקבותיו יימצאו בגרסה הקדומה ביותר ,כלומר בקטע
מקומראן .יתרה מזו ,פרשני מקרא קדומים לא היו יוצרים מקהלת מלאכים בוכים יש מאין
כדי להסביר את הביטוי 'אל תשלח ידך' ,ביטוי שמשמעותו ברורה ,או על מנת לקשור
פסוק זה לפסוק מרוחק ומנותק מספר ישעיה ,וגם לא כדי להסביר את עיוורונו של יצחק
כאשר התורה מנמקת אותו בצורה אחרת ('ויהי כי זקן יצחק') .דרשות מתוחכמות ודקדקניות
שכאלה אופייניות למדרשי חז"ל ,מאות שנים אחרי כתיבת המדרשים הקדומים שלפנינו.
ולבסוף ,אילו נוצר המוטיב של המלאכים הבוכים על מנת לקשרו לפסוק מתוך ספר ישעיה
או לניסוח 'אל תשלח ידך' או לעיוורונו של יצחק ,לא היה טעם לשתי קבוצות המלאכים
המופיעים בטקסט מקומראן :די היה בקבוצה אחת .קרוב לוודאי אפוא שהמלאכים הבוכים
בבראשית רבה הם שריד למוטיב פרשני אשר סיבת יצירתו נשכחה במרוצת הזמן .מכיוון
שהדרשנים המובאים בבראשית רבה כבר לא הבינו לאיזה צורך המלאכים שם ,הם המציאו
לכך סיבות חדשות.
מהו אפוא מקור התוספת בדבר שתי קבוצות המלאכים? בטקסט המקראי ישנה בעיה אחת
האופיינית לסוג הקושיות שהפרשנים הקדומים חשו שעליהם לפתור .בתורה המלאך קורא אל
אברהם' :אברהם אברהם [ ]...אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא
אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני' (בראשית כב ,יא–יב) .המילים 'כי עתה ידעתי'
הן הן הבעיה :הלוא אלוהים יודע כול – ואם כן הרי ידע מראש כי אברהם 'ירא אלהים' ,ולא היה
טעם להוכיח זאת באמצעות עקדת יצחק.
ברור שבעיה זו הטרידה את מחבר ספר היובלים .בסיפור העקדה בספר זה השטן ('השר
משטמה') הוא האומר לאל לצוות על אברהם להקריב את בנו ,כי הוא מטיל ספק בנכונותו של
אברהם לקיים את כל מה שהאל יצווה עליו (יובלים יז ,טז) 17.והאל נענה לשטן ומורה לאברהם
להקריב את בנו ,אף שהוא עצמו יודע מראש איך יסתיים הסיפור .אם כן העקדה הייתה נחוצה רק
כדי להוכיח לשטן שאברהם יציית לכל מצוות האל .אולם לפי קו פרשני זה ,בעיית הביטוי 'עתה
ידעתי' נשארת בעינה :אי אפשר לפרש אותו כפשוטו – כלומר :עתה אני ,אלוהים ,יודע משהו
שלא ידעתי קודם לכן .משום כך לא הטה בעל היובלים את הפועל 'ידע' בבניין קל אלא בפיעל,
'עתה יידעתי' (ובדרך זו הלכו גם פרשנים אחרים); 18והוא אף הוסיף בסוף הסיפור את הביטוי
1 7מוטיב פרשני זה מופיע גם בתלמוד הבבלי ,סנהדרין צט ע"ב.
18פרשנות זו נמצאת גם בבראשית רבה' :אמר לו 'אל תעש לו מאומה' – אל תעש לו מומה' ,כי עתה ידעתי'
– עתה יידעתני לכל שאת אוהבני 'ולא חשכת את בנך' וגו'' (בראשית רבה נו ,ז [מהדורת תיאודור–אלבק,
עמ' 399 .)]603
