Page 21 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר

‫פרשנות המקרא בקומראן‬

‫בבראשית‪ .‬למשל שרה בוכה‪ ,‬ובהמשך הקטע שצוטט לעיל גם אברהם בוכה ומתפלל אל האל‬

‫ומתחנן שתומתה לא תיפגע‪ ,‬ושהיא תשוב אליו בשלום‪.‬‬

‫קורא מודרני עשוי למחות ולטעון שאין זה מעשה פרשני‪ ,‬כי אם ניסיון פשוט לחפות על‬

‫גיבור מקראי‪ :‬הלוא אין בתורה ולו גם מילה אחת על חלומו של אברהם! אך מחבר המגילה‬

‫החיצונית לבראשית היה משיב בוודאי שמתוך דברי התורה עצמם מתחייב שהיה חלום כזה‪ .‬הוא‬

‫היה מצביע על דבריו של אברהם בפנותו אל שרה בכניסתם למצרים‪' :‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת‬

‫מראה את' (בראשית יב‪ ,‬יא)‪ .‬הצירוף 'הנה נא' מופיע פעמים מספר בעברית מקראית‪ ,‬על פי רוב‬

‫במשמעות של 'עכשיו' (וכך גם תרגם אותו אונקלוס‪' :‬כען')‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬למילה 'ידעתי' יש לעתים‬

‫המשמעות הנלווית של 'נודע לי' או 'גיליתי'‪ .‬לאור זה‪ ,‬דברי אברהם לשרה כפי שהם מופיעים‬

‫בתורה אינם הגיוניים‪ .‬הרי הוא נשוי לה זה שנים רבות; האם רק עכשיו 'נודע' לו שהיא יפת‬

‫תואר? מסיבה זו הציע מחבר המגילה החיצונית לייחס את 'הנה נא' להמשך המשפט‪ ,‬כלומר‪:‬‬

‫עכשיו נודע לי כי מכיוון שאת אישה יפת מראה‪ ,‬המצרים יבקשו להרוג אותי ּו ְל ַחּיֹות אותך אם‬

‫תגידי שאת אשתי‪ ,‬אבל הם י ַחיו גם אותי אם תגידי שאת אחותי‪ .‬ודוק‪ :‬אברהם אינו אומר שהוא‬

‫חושש שמא הדברים יקרו‪ ,‬אלא קובע בוודאות שכך יהיה‪' :‬הנה נא ידעתי'‪ .‬איך יכול דבר שיקרה‬

‫בעתיד להיוודע מראש? רק באמצעות חלום מן האל‪ .‬דומני שכך היה מחבר המגילה מצדיק את‬

‫התוספת שהוסיף לכתוב המקראי‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חלום אברהם אינו המצאה טהורה של המספר‪,‬‬

‫כי אם ניסיון לפרש דבר סתום בטקסט‪ :‬הקושי העולה מן המילים 'הנה נא ידעתי'‪ .‬התוספת של‬

‫חלום אברהם כוונה כמובן לא רק להסביר פסוק סתום‪ ,‬אלא גם להציג את מעשה אברהם באור‬

‫חיובי; אולם היא נובעת מתוך דברי הכתוב‪ ,‬היא פרי פעילות פרשנית‪.‬‬

‫ב‪ .‬דוגמה נוספת לפרשנות המקרא המתבטאת בשכתוב הטקסט יש בקטע הבא‪ ,‬המתאר את‬

‫עקדת יצחק‪ .‬הטקסט מקוטע מאוד‪ ,‬והקשרו אינו ידוע‪ ,‬אך נראה שהוא שייך לשורה של קטעים‬

‫שכולם קרובים ללשונו ולרעיונותיו של ספר היובלים‪ ,‬ומשום כך כינו אותם המהדירים 'פסידו־‬

‫יובלים'‪ .‬להלן דברי הקטע‪:‬‬

‫[ויאמר] ישחק אל אברהם [אביו הנה האש והעצים ואיה השה]‬

‫ ]‬ ‫לעלה ויאמר אברהם אל[‪ )?( ...‬‬

‫לו אמר ישחק אל אביו כ[פות אותי יפה (?) ] ‬

‫מלאכי קדוש עומדימ בוכים על [המזבח (?) ] ‬

‫את בניו מן הארץ ומלאכי המ[שטמה‪] ...‬‬

‫שמחים ואומרים עכשו יאבד ו[ ] ‬

‫ימצא כחש ואם לא ימצא נאמן א[ ] ‬

‫אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר ע[תה ידעתי כי‪ ] )?( ...‬‬

‫לא יהיה אהב ויברך אל יהוה את יש[חק כל ימי חיו ויוליד את] ‬

‫יעקוב ויעקוב הוליד את לוי דו[ר שלישי ]‬

‫(‪ ,4Q225‬קטע ‪ ,2‬טור ב‪ ,‬שורות ‪15)11–2‬‬

‫‪ ,J. VanderKam & J.T. Milik, ‘4QPseudoJubileesa’ 15‬אטרידג' ואחרים (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)8‬עמ' ‪ .156–141‬את‬
‫הקריאה 'בוכים' (במקום 'בימים') בשורה ‪ 4‬הציע לראשונה מנחם קיסטר‪ ,‬והצעתו אומצה בידי ונדרקם‬
‫ומיליק; ראו‪M. Kister, ‘Observations on Aspects of Exegesis, Tradition, and Theology in Midrash, :‬‬

‫‪Pseudepigrapha, and Other Jewish Writings’, John C. Reeves (ed.), Tracing the Threads: Studies in‬‬

‫‪ .the Vitality of Jewish Pseudepigrapha, Atlanta, Ga. 1994, p. 34, n. 89‬בקטע המצוטט כאן הוכנסו ‪397‬‬