Page 17 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 17

‫פרשנות המקרא בקומראן‬

                                                                                   ‫         [‪ ]...‬וכו[ל חוקיכה‬
                                                                                   ‫ומשפטיכה הטובים בררתה לו ל[התהלך]‬

                                                                                        ‫באור עולמים ותשימהו לכה בן בכור‬

               ‫במילים אחרות‪ ,‬בנתנו לישראל את התורה הבהיר לו האל את כל החוקים הכתובים בה ('וכול‬
               ‫חוקיכה ומשפטיכה הטובים בררתה לו')‪ ,‬כדי לאפשר לו 'להתהלך באור' התורה לעולם‪ .‬בשל‬
               ‫זכותו המיוחדת קיבל העם גם מעמד מיוחד‪ ,‬מעמד של 'בן בכור'‪ .‬רמז נוסף לקשר זה בין מעמד‬

                                  ‫ישראל כ'בניו' של האל לבין קבלת חוקי התורה נמצא בשורה ‪ 10‬של הקטע‪:‬‬

                                                                                      ‫[     ]לו חוקים צדיקים כאב לב[נו‬

               ‫ויש לשחזר כנראה‪[' :‬ותתן] לו חוקים צדיקים כאב לב]נו]'‪ ,‬כלומר‪ :‬אתה נתת לישראל את התורה‬
                                                     ‫כשם שאב מנחיל לבנו עקרונות שלפיהם יחיה את חייו‪.‬‬

               ‫מוטיב פרשני זה נמצא במקורות נוספים מקומראן‪ .‬הקטע הבא לקוח מתוך סדרת תפילות‬
                                                    ‫שחר שנמצאו בקומראן‪ ,‬והידועות בשם 'דברי המאורות'‪:‬‬

                                                                                    ‫				 הן‬
                                                                    ‫כול הגוים[ כא]ין נגדכה[ כ]תהוו ואפס נחשב[ו] לפניכה‪.‬‬

                                                                              ‫רק בשמכה[ הז]כרנו ולכבודכה ברתנו‪ .‬ובנים‬
                                                                                    ‫שמתנו לכה לעיני כול הגוים‪ ,‬כיא קרתה‬

                                                                                ‫[לי]שראל בני בכורי ותיסרנו כיסר איש את‬
                                                                                                                                 ‫בנו‬

                 ‫(‪ ,4Q504‬קטעים ‪ ,2–1‬טור ג‪ ,‬שורות ‪9)7–2‬‬

               ‫הפסקה פותחת בקביעה שאמנם 'כול הגוים[ כא]ין נגדכה[ כ]תהוו ואפס נחשב[ו] לפניכה' (ראו‪:‬‬
               ‫ישעיה מ‪ ,‬יז)‪ ,‬ואולם עם ישראל שונה משאר העמים‪ :‬רק הוא קרוי בשם האל ורק הוא נברא לשם‬
               ‫תהילתו (שם מג‪ ,‬ז)‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬לטענת מחבר הקטע‪ ,‬קרא ה' את בני ישראל בניו (דברים יד‪,‬‬
               ‫א) וגם הכתיר אותם בתואר 'בני בכורי' (שמות ד‪ ,‬כב)‪ .‬כינויים אלה משקפים את העובדה‪ ,‬שהוא‬
               ‫נתן להם את התורה כמו אב הנותן לבנו מערכת כללים להתנהג בהם‪ .‬מאותה הסיבה‪ ,‬אומרת‬
               ‫התורה כי 'כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך' (דברים ח‪ ,‬ה) רמז לעונשים שבהם מעניש‬

                                                            ‫האל את ישראל כחלק מן החינוך האבהי שלו‪10.‬‬
               ‫רעיון זה מופיע גם בכתבים יהודיים אחרים מימי בית שני‪ .‬למשל בספר בן סירא נאמר על‬
               ‫ישראל‪' :‬לכל גוי הקים שר וחלק ה' ישראל הוא' (בן סירא יז‪ .)17 ,‬זו הרחבה של הכתוב 'בהנחל‬
               ‫עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גֻבֹלת עמים למספר בני ישראל‪ .‬כי חלק ה' עמו יעקב חבל‬
               ‫נחלתו' (דברים לב‪ ,‬ח–ט)‪ .‬כאשר ברא האל את העולם‪ ,‬מסביר בן סירא‪ ,‬הוא יצר עמים רבים‬
               ‫ושונים‪ ,‬ולכל אחד מהם השר (המלאך) שלו ששולט בו‪ .‬לישראל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אין שר כזה‪ ,‬כי‬
               ‫ישראל נשלט ישירות בידי האל‪ ,‬ישראל הוא 'נחלת' האל‪ .‬בכמה כתבי־יד יווניים של בן סירא‬

                      ‫	‪M. Baillet, ‘Paroles des luminaires (i)’, idem, Qumrân grotte 4, III: 4Q482–4Q520 (DJD, 7), Oxford 9‬‬
                                                                                                                         ‫‪1982, pp. 137–167‬‬

                 ‫‪ 	10‬מוטיב זה קשור לנושא דומה בספרות החכמה‪' :‬מוסר ה'‪ ,‬בני‪ ,‬אל תמאס‪ ,‬ואל ָתקֹץ בתוכחתו; כי את אשר‬

‫יאהב ה' יוכיח‪ ,‬וכאב את בן ירצה' (משלי ג‪ ,‬יא–יב)‪393 .‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22