Page 16 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 16

‫יעקב כדורי‬

           ‫]מבינים שמעו ו○[‬            ‫‏	‬
             ‫] ֗מים וישביתו מעל ֗נ[‬    ‫‏	‬
                                       ‫‏	‬
          ‫] נפלאות אל אש[ר‬             ‫‏	‬
          ‫] ֗לאור עולם ושמי טוה[ר‬      ‫‏	‬
        ‫או]ר במקום תהווב[הו‬            ‫‏	‬
                                       ‫‏	‬
           ‫]כולמעשיהם עד ק○[‬           ‫‏	‬
             ‫]ר בם מלך לכולם[‬          ‫‏	‬
             ‫]ר ושכל טוב ורע ל[‬        ‫‏	‬
           ‫]לוקח ממנה א;דם כי ֯א[‬      ‫‏	‬
              ‫ו]עשה לו עזר כ[נגדו‬      ‫‏	‬
‫]לו לאשה כיא ממנו[ לקחה זאת‬            ‫‏	‬
            ‫]חה ‏‪[ vacat‬‬               ‫‏	‬

                           ‫]ל לפי[‬
                           ‫]ל[‬

‫‪ 4Q303‬תצלום ותעתיק (ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪)3‬‬

‫אלוהים‪ ,‬פלגתה את נחלתו של יעקב‪ ,‬כדי לשכן שמך שם‪ .‬הביטוי 'לשכן שמכה שמה' נובע מן‬                     ‫‪392‬‬
‫הביטוי 'לשכן שמו שם [= במקדש]'‪ ,‬המופיע פעמים רבות בספר דברים (יב‪ ,‬יא; יד‪ ,‬כג; טז‪,‬‬
‫ב‪ ,‬ו‪ ,‬יא ועוד)‪ .‬המילים 'צבי תבל ארצה [‪ ]...‬עינכה עליאה וכבודכה יראה שם' בשורות הבאות‬
‫מכוונות לארץ־ישראל‪' ,‬צבי היא לכל הארצות' (יחזקאל כ‪ ,‬ו‪ ,‬טו)‪ ,‬אשר 'תמיד עיני ה' אלהיך בה'‬
‫(דברים יא‪ ,‬יב)‪' ,‬וכבודו עליך ֵיראה' (ישעיה ס‪ ,‬א–ב ועוד)‪ .‬ארץ זו ניתנה ליעקב 'לזרעו לדורותם‬
‫א ֻחזת עולמים' (שורה ‪ – )4‬ציטוט כמעט מילה במילה מדברי האל ליעקב‪' :‬ונתתי את הארץ‬
‫הזאת לזרעך אחריך א ֻחזת עולם' (בראשית מח‪ ,‬ד)‪ .‬ברור אפוא שלפנינו תפילה‪ ,‬ושיעקב הוא‬

                                         ‫הוא הדמות שאליה מכוון במילים 'נחלתו' ו'לזרעו'‪.‬‬
‫כך מתבררת משמעותן של ארבע השורות הראשונות; אך מה באשר לשתי השורות הבאות?‬

                                                                      ‫]ומשפטיכה הטובים בררתה לו ל[‬

                                                                  ‫באור עולמים ותשימהו לכה בן בכור[‬

‫לפנינו שוב מוטיב פרשני קדום המשתקף במילות התפילה בקומראן‪ .‬כמו ברוב המקרים האחרים‬
‫התפתח כאן המוטיב מש ֵאלה פשוטה‪ :‬למה התכוון משה באמרו לפני פרעה 'כה אמר ה'‪ :‬בני‬
‫בכֹרי ישראל' (שמות ד‪ ,‬כב)? הרי בני ישראל לא היו העם הראשון שברא האל‪ ,‬ולמעשה אינם‬
‫אלא ענף מאוחר באילן היוחסין של המשפחה האנושית (שנים־עשר שבטים צאצאי יעקב‪ ,‬בן‬

  ‫יצחק בנו הצעיר של אברהם למשפחת שם בן נוח)‪ ,‬ומדוע נחשבו אפוא לבנו בכורו של האל?‬
‫תשובה על שאלה זו התגבשה בספרות ימי בית שני‪ ,‬והיא הנתונה לנו בקטע התפילה שלפנינו‪:‬‬
‫מובן שעם ישראל לא 'נולד' כבכורו של האל‪ ,‬אולם האל מינה את ישראל לבכורו – כלומר‬
‫העניק לו תואר כבוד זה – כביטוי למעמדו המיוחד‪ :‬העם שקיבל את התורה‪ .‬לאור זאת אולי יש‬

                                                          ‫לשחזר את שורות ‪ 6–4‬בערך כך‪:‬‬
   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21