Page 24 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 24

‫יעקב כדורי‬

‫'אני יידעתי לכול' (יובלים יח‪ ,‬טז) – המילה 'לכול' נועדה להבהיר שיש לקרוא את הפועל בבניין‬                  ‫‪400‬‬
                                                                                  ‫פיעל‪19.‬‬

‫בקטע שלפנינו מוצעת תשובה אחרת לגמרי מזו הניתנת בספר היובלים‪ .‬פתרונו מושתת על‬
‫ההבחנה הברורה בין האל ובין המלאכים‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬האל אכן ידע מראש איך יסתיים הניסיון‪,‬‬
‫ואף תכנן מלכתחילה לעצור אותו רגע לפני שיצחק ייהרג‪ .‬אך המלאך האומר 'עתה ידעתי'‪ ,‬יחד‬
‫עם שאר המלאכים‪ ,‬לא ידע זאת מראש (דומה שהמלאכים אינם כל־יודעים!) עד לרגע הקריטי‬
‫לא יכול היה שום מלאך לדעת בוודאות איך יסתיים הניסיון‪ ,‬והתנהגותם – הצחוק והבכי –‬
‫עוצבה כדי להפגין בצורה הברורה ביותר שאף אחד מהם לא הבין מה תכנן האל‪ .‬לפיכך כאשר‬
‫המלאך בתורה אומר 'עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה'‪ ,‬אין הוא מדבר בשם האל כי אם בשמו‬
‫ובשם שאר המלאכים‪( .‬בעל הקטע אולי ביסס את גישתו זו גם על העובדה שהמלאך אומר 'ירא‬

      ‫אלהים אתה'‪ ,‬ולא 'ירא אתה אותי' בגוף ראשון – הווה אומר‪ ,‬המלאך מדבר בשם עצמו‪).‬‬
‫יצוין שעקבות ההסבר הזה נמצאים גם בספר היובלים (אף על פי שהמילים 'עתה ידעתי' באו‬

                              ‫על פתרונן שם באופן אחר)‪ .‬בספר היובלים מספר מלאך הפנים‪:‬‬

‫ואעמוד לפניו ולפני השר משטמה‪ .‬ויאמר ה'‪ :‬אמור לו שלא יורד ידו על הנער‪ ,‬ואל יעש‬

‫לו מאומה כי ידעתי כי ירא אלהים הוא‪ .‬ואקראהו מן השמים ואומר אליו‪ :‬אברהם אברהם‬

‫ויחרד ויאמר הנני‪ .‬ואומר אליו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי‬

                                          ‫כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את בכורך ממני‪.‬‬

‫(יובלים יח‪ ,‬ט–יא)‪20‬‬

‫מחבר היובלים הביא בסיפורו את ההוראות המפורשות שנתן האל למלאך‪ ,‬הוראות שאינן בספר‬
‫בראשית‪ .‬ההוראות האלה זהות כמעט מילה במילה לדברי המלאך בתורה‪ ,‬להוציא פרט אחד‪:‬‬
‫האל אינו אומר 'עתה ידעתי' כי אם 'ידעתי' בלבד‪ .‬בספר היובלים‪ ,‬אשר מחברו נהג להעביר‬
‫לקוראיו את המסרים שלו ברמזים דקים שבדקים‪ ,‬היעדר 'עתה' בדברי האל הוא היעדר מהדהד‪.‬‬
‫בכך סימן המחבר כי האל אכן ידע את הכול מראש‪ :‬לא 'עתה'‪ ,‬כי אם במחשבה תחילה‪ .‬אלא‬
‫שכאשר ניסח המלאך את דברי האל בפי עצמו‪ ,‬היה מוכרח להכניס למשפט את המילה 'עתה'‪,‬‬

                                  ‫שהרי סוף הפרשה הפתיע אותו‪ :‬האל ידע‪ ,‬אך הוא לא ידע‪.‬‬
‫קשה לקבוע בוודאות איזה משני הטקסטים עתיק יותר‪ ,‬זה של ספר היובלים או זה שב־‪,4Q225‬‬
‫אולם רוב החוקרים נוטים להניח כי ספר היובלים קדם לקטע מקומראן‪ .‬לדעתם נכתב ספר‬
‫היובלים עוד לפני ייסוד כת קומראן‪ ,‬ומכיוון שב־‪ 4Q225‬יש מוטיבים דואליסטיים (שתי קבוצות‬
‫של מלאכים‪ :‬טובים מול רעים)‪ ,‬שאפיינו את מחשבת קומראן אך אינם מצויים בספר היובלים‪,‬‬
‫סביר להניח שהורתו של הקטע בכת עצמה‪ .‬מן הסתם אחד מחברי הכת שספר היובלים היה קרוב‬
‫ללבו‪ ,‬ביקש לספר את סיפור העקדה תוך שמירה על נאמנות לפירוש שמצא בו‪ ,‬אך הוא הוסיף‬

                                           ‫את הגוון הדואליסטי של שתי קבוצות המלאכים‪.‬‬
‫ריבוי המלאכים בסיפור גם סייע לפתור בעיה קטנה בספר היובלים‪ .‬כפי שציינתי לעיל‪,‬‬
‫ביובלים יח‪ ,‬טז כתוב שבתום העקדה אמר המלאך 'עתה ידעתי לכול' – המילה "לכול" נוספה‬

‫‪ 	19‬בתרגום לעברית במהדורת כהנא הטקסט שובש‪' :‬ותודע לכל כי נאמן אתה' (עמ' רנט)‪ .‬אין ספק שהתרגום‬
    ‫הנכון הוא 'יידעתי לכול'‪ ,‬גם לפי הגרסה בגעז גם לפי הגרסה הלטינית‪et ego manifestavi omnibus :‬‬

‫‪ 	20‬התרגום במהדורת כהנא שובש גם כאן‪ ,‬וראו את תרגומו של ונדרקם‪J.C. Vanderkam, The Book of Jubi� :‬‬

                                 ‫‪lees (CSCO, 511; Scriptores Aethiopici, 88), Louvain 1989, pp. 106–107‬‬
   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29