Page 25 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 25

‫פרשנות המקרא בקומראן‬

               ‫כדי להסביר כי הפועל 'ידעתי' הוא בבניין פיעל ולא בבניין קל‪ .‬מי הם אפוא 'כול' אלה שיּודעו?‬
               ‫לפי התורה היו במעמד העקדה אברהם‪ ,‬יצחק ומלאך אחד בודד‪ .‬אפשר שבהדגישו את נוכחותן‬
               ‫של שתי קבוצות המלאכים הצופים משמים‪ ,‬ביקש מחבר ‪ 4Q225‬להסביר למי – מלבד השר‬

                                                              ‫משטמה – נועדה הוכחת נאמנותו של אברהם‪.‬‬
               ‫לאור דבריי עד כה אפשר לנסות להשלים את החלק החסר בשלוש מן השורות שצוטטו‬

                                                                                                    ‫לעיל‪:‬‬

                                         ‫שמחים ואומרים עכשו יאבד ו[                   ]‬
                                         ‫ימצא כחש ואם לא ימצא נאמן א[                 ]‬
                                         ‫אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר ע[תה ידעתי כי‪]         )?( ...‬‬

               ‫נראה שמטרתן של שורות אלה להדגיש את אי־הידיעה של המלאכים‪ :‬הם לא ידעו איך יסתיים‬
                                                          ‫הסיפור‪ .‬אפשר אפוא לשחזר שורות אלו בערך כך‪:‬‬

                                                              ‫שמחים ואומרים עכשו יאבד‪ :‬ו[אם יחסוך אברהם את בנו]‬
                                                          ‫ִי ָּמ ֵצא ָכ ֵחש‪ ,‬ואם לא‪ִ ,‬י ָּמ ֵצא נאמן א[לא בנו ֵי ָה ֵרג‪ .‬ויקרא אליו]‬
                            ‫אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר ע[תה ִי ַּדעתי לכול כי‪21]           ...‬‬

                                                ‫פרשנות ההלכה‬

               ‫חלק גדול מן הפרשנות שנמצאה בקומראן אינה נוגעת בסיפורים מקראיים כי אם בחוקי התורה‪.‬‬
               ‫חלק מן הכתבים העוסקים בשאלות הלכתיות (ברית דמשק‪ ,‬סרך היחד ומקצת מעשי התורה)‬
               ‫חוברו בידי אנשי הכת‪ .‬לדעת רוב החוקרים‪ ,‬טקסטים הלכתיים אחרים‪ ,‬דוגמת מגילת המקדש‪,‬‬

                                              ‫אף שנמצאו בקומראן‪ ,‬חוברו בידי אחרים עוד לפני ייסוד הכת‪.‬‬
               ‫עצם הצורך בפרשנות הלכתית מובן מאליו‪ .‬כמעט כל חוק‪ ,‬כולל חוקי התורה‪ ,‬נתון‬
               ‫לפרשנויות שונות‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אין בכוחה של מערכת חוקים לצפות את כל המקרים הפרטיים ואת‬
               ‫כל הנסיבות‪ .‬לכן על פרשנים למלא את החסר‪ :‬להסביר את משמעותו של חוק מסוים ולהגדיר‬

                                                                                              ‫את תחולתו‪.‬‬

                               ‫א‪ .‬דוגמה מאלפת היא הפרשנות שניתנה בימי בית שני לחוק התוכחה המקראי‪:‬‬

                     ‫לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא‪ .‬לא ִת ּ ֹקם ולא ִת ּ ֹטר‬
                                                                                    ‫את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'‪.‬‬

                 ‫(ויקרא יט‪ ,‬יז–יח)‬

               ‫השאלות העולות מן הפסוקים ברורות‪ :‬איך יכולה התורה לאסור רגש כמו שנאה? מה משמעותו‬
               ‫של מעשה התוכחה שבהמשך הפסוק‪ ,‬ואיך הוא מתבצע? מהו הקשר של החוק הזה לחוק שבא‬
               ‫מיד אחריו‪ ,‬האוסר לנקום ולנטור? ולבסוף‪ ,‬במי מדובר בקבוצת חוקים זאת – האם כל המונחים‬
               ‫המתארים כאן בני אדם ('אחיך'‪' ,‬עמיתך'‪' ,‬בני עמך' ו'רעך') הם מילים נרדפות? ולמי בדיוק הם‬

                                                                                                ‫מכוונים?‬

‫‪ 2	 1‬תודתי לפרופ' מנחם קיסטר על כיוון זה לשחזור הקטע‪401 .‬‬
   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30